פרשת משפטים – מחיר הריבית גבוה

קול רפאל

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". (שמות, כ"ב – כ"ד.)

נשך ~ ריבית. למה הם דומים? לאדם שנשכו נחש, והוא אינו מרגיש בנשיכה, עד שהיא מטפסת עליו וגודלת עד קודקודו…! שנו חז"ל: אדם שעבר אחת מכל העבירות ועומד לדין לפני הקב"ה, באים המלאכים לסוגיהם: אלו מלמדים עליו חובה, ואלו מלמדים עליו זכות; אבל מי שמלווה לעניים בריבית, אינו מוצא מי שילמד עליו זכות. לעתיד לבוא ביום הדין, אלה שנשכו נשך ואכלו ריבית, יהיו נושכים את בשרם בשיניהם, ואומרים: הלוואי והיינו בחיינו פועלים! הלוואי והיינו סבלים – טוענים בכתפינו. עליהם נאמר: טוב מלוא כף נחת, ממלוא חופנים עמל ורעות רוח". (קהלת, ד', ו'.)

בזמן שהגאון ר' עקיבא איגר שימש כרב בעיר פוזנא, מת בעיר עשיר גדול שהיה מלווה בריבית, ואנשי החברה קדישא לא רצו לקברו, עד שבני משפחתו יתנו אלף מטבעות עבור הקבורה. בני המשפחה כעסו ע"כ והלכו לנסיך המושל שם וסיפרו לו את המעשה. ציווה הנסיך לקרוא לר' עקיבא איגר שהיה רב המקום, ושאל אותו: למה אתם רוצים ממשפחתו סכום כה גבוה, בעד פיסת קרקע של ארבע אמות, בעוד שמאחרים אתם דורשים סכום קטן? ענה לו הרב: בתלמוד שלנו נאמר: שהמלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים, אלא יישאר בקברו. ועכשיו תבין: שאר האנשים כשהם מתים הם לא לוקחים את הקבר לעולמים, אלא לדירת עראי, משום שכולנו מצפים לתחיית המתים שתהיה בקרוב, ובשעה שזו תהיה הוא יקום יצא מהקבר ויחיה, ולכן לוקחים ממנו סכום קטן עבור הקבורה, כעין שכירות לתקופה קצרה. אבל העשיר הזה שהיה מתפרנס אך ורק מריבית במשך כל ימי חייו, ברור הוא שהוא לא יקום בתחיית המתים, וא"כ נמצא שהחברה קדישא מוכרת לו את הקרקע לעולמים, המקום הזה יהיה נחלתו שלו כל הימים והשנים, ולכן פיסת הקרקע הזו יקרה מאד, אפילו למכור אותה באלף מטבעות זה נחשב לזול ביותר… ההסבר מצא חן בעיני הנסיך, וציווה שהיורשים ייתנו לאנשי החברה קדישא את כל הסכום ואפילו מטבע אחד לא פחות. (ע"כ.)

צריך מאד להיזהר באיסור זה, שהוא חמור ביותר, וגם לא משתלם, שהרי לבסוף תתחרט ע"כ, אבל אז כבר לא תהיה לכך כל משמעות.


"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע". (כ"ג, ז'.) – פנינים יקרים.

  • גם השופט הוא רק בשר ודם, והוא עלול לטעות בדין, אולם אם הוא מתכוון לדון דין אמת, אזי הקב"ה עומד לימינו שלא יכשל, שנאמר: "אלוקים נצב בעדת קל". (תהילים- פ"ב, א'.) וזוהי כוונת התורה: אם "מדבר שקר תרחק", הרי מובטח אתה, ש"ונקי וצדיק אל תהרוג", שלא תכשל להרוג אדם שהוא נקי וצדיק, "כי לא אצדיק רשע", אני לא אתן לך לטעות בדין שתצדיק רשע.
  •  "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" – לא נאמר "לא תשקר", אלא "מדבר שקר תרחק", לא רק שאתה לא תשקר, אלא שתתרחק בכלל מכל שמץ של שקר, לא לאומרו ולא לשומעו. כי השקר דומה לאש ולמחלוקת: תחילתם – הוא דבר של מה בכך, וסופם – הוא שפיכת דם נקי. (בספרים.)
  • כשאדם אומר דבר של שקר, מיד הוא מרחיק את עצמו מהקדוש ברוך הוא, כי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". (תהילים – ק"א, ז'.) (ר' זושא.)
  • אלמלי אדם היה יודע כמה גדול כוחה של האמת, הוא לא היה משקר לעולם. (ר' אברהם מפרנקפורט.)
  • חותמו של הקב"ה הוא "אמת". חותם זה יש לו מעלה גדולה ביותר, שכן אי אפשר לזייפו כלל, כיוון שאם הוא מזויף, הוא אינו אמת. (היהודי הקדוש.)
  • מספרים על הרב "בעל התניא" שיגע ועמל על מידת האמת במשך עשרים ואחד שנים: שבע שנים – בכדי לדעת מה היא "אמת"; שבע שנים – בכדי לגרש את השקר ממנו; ושבע שנים – בכדי להכניס את האמת לתוכו. (ב"ר.)
  • אמת – ר"ת: "אמת מארץ תצמח". (תהילים- פ"ה, י"ב.) שקר – ר"ת: "שקר קטוע רגלים". (לשקר אין רגלים.) הַאֶמֵת – נִצְחִית. הַשֶקֵר – בֵן חַלוֹף.

 

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים