פרשת יתרו – נעשה ונשמע


הרה"ג ניסים פרץ זצ"ל בשיעור על פרשת השבוע: להלן נושאי השיעור:

  • מדוע מעמד הר סיני נכלל בעשר זכירות שחייב אדם לזכור בכל יום.
  • מדוע נתנה התורה ע"י משה רבנו.
  • מה הדרגה המיוחדת שאליה הגיעו בני ישראל במעמד הר סיני ומדוע פרחה נשמתם.
  • איך הגיעו בני ישראל למצב של אחדות גמורה כאיש אחד בלב אחד.
  • מדוע "נעשה ונשמע" שזוהי היא הבחירה שלא לבחור – הינה הכנה הכרחית לקבלת התורה.

לצפייה בשיעור:

להורדת השיעור בקובץ PDF       להורדת השיעור בקובץ אודיו

להלן תמליל השיעור:

ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידנו כוננהו. פרשת 'יתרו' זה בעצם עיקר התורה, מעמד הר סיני. מה נאמר ומה נספר על מעמד הר סיני. אחד הדברים שחייב אדם לזכור בכל יום, זה את מעמד הר סיני. והזיכרון הולך על כמה כיוונים כמו שהמפרשים כתבו. מה זה נותן לי לזכור את מעמד הר סיני? הדבר הכי פשוט זה לזכור שתורה מן השמים. תורה זה לא חכמה ברת תפיסה, של שכל אדם, התורה זה שכל אלוקי. למעלה למעלה מהתפיסה של האדם, למעלה מהשכל של האדם. הקב"ה – כביכול צמצם וצמצם בשביל לתת לנו את התורה. כמה צמצומים עשה, איך הגמרא אומרת, למה הדבר דומה? כמעלי פילא בקופא דמחטא[1]. כלומר, השם יתברך עשה פלאי פלאות בשביל לתת את התורה לעם ישראל, כמו להכניס פיל לתוך החור של המחט. כלומר, אנחנו חושבים שתורה זה דבר פשוט. התורה "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ"[2], העולם הזה מדי קטן בשביל לתפוס את המידה הזו של התורה, כי התורה היא אינסופית.

התורה זה הקב"ה[3], אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא. הקב"ה עשה פעולות עצומות ונפלאות בנתינת התורה. ובעיקר – הקב"ה נתן תורה על ידי משה רבנו, כי משה רבנו באמת היה איש מאוד מאוד מיוחד. אוי ואבוי אם משה רבנו היה לו קצת ישות עצמית, קצת משהו. "וְנַחְנוּ מָה"?[4] כלום. אם היה לו איזה משהו והתורה הייתה ניתנת לנו על ידו, אז המשהו הזה שהיה לו היה יכול לעמעם את התורה, זה כבר לא תורה. זה לא תורה ממש. זה כבר מורכב מעוד משהו. ולכן הוא היה צריך להיות הענו מכל אדם, כלום, הוא שקוף לגמרי. אז הקב"ה נתן תורה על ידו.

אז איזה מעמד אדם צריך לתאר לעצמו? נתאר לעצמנו מעמדים פחות מזה, שלפעמים רואים מעמדים, לא יודע אם פה רואים את זה, אבל בחוץ לארץ רואים. לפעמים הולכים גדולי ישראל מפה, לחוץ לארץ. הם יודעים ששם בחו"ל יש להם כבוד לתורה, משהו מיוחד. ואז כולם מתכנסים לאיזה אולם גדול, ויש הכנות רבות לזה, וכל אחד יתפוס איזה מקום, ופתאום מגיע הרב לאולם, ואז כולם – אוה'… (התפעלות), רוצים לשמוע ורוצים לדעת מה הוא יגיד לנו, תורת ארץ ישראל, ואתה רואה שם, איזה מעמד אדיר זה לכבודה של תורה. גם פה אם היו מארגנים איזה כנס של כל ישראל, 'יחד שבטי ישראל' ומביאים את כל גדולי הדור מכל החוגים שיהיו שם, וכל אחד היה משמיע איזה משהו לכלל ישראל, איזה מעמד זה יהיה?! אז כל זה – זה כלום. הקב"ה בכבודו ובעצמו יורד על הר סיני לתת תורה לעם ישראל.

העולם אז היה כמו ילד שנולד. זה עדיין לא היה מתאים. דור אנוש, דור הפלגה, דור המבול, דור סדום ועמורה. עד שהעולם התפתח על ידי אבות העולם, עד שהייתה יציאת מצרים, ועד שנהיו עבדי השם. לא הוריד אותם ה' לארץ מצרים אלא בשביל לתת להם את התורה. "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה".[5] "תַּעַבְדוּן" – היינו, אחרי 'תעבוד נון' יום, אחרי חמישים יום, תקבלו את התורה. למה? בגלל שאי אפשר לקבל תורה קודם לכן. כי אדם שלא יודע מה זה עבדות, אדם שחושב את עצמו למשהו, הוא יקבל את זה – ויחשוב שזה משהו בשבילו! לכן היה הקב"ה צריך לשעבד אותם שיעבוד כל כך גדול, עד שאיבדו את כל הרצון העצמי שלהם. לא היה להם שום רצון, אלא לעשות רק מה שפרעה אומר, מה שהמצרים רצו. לא היה להם כלום. הם לא חזרו הביתה, לא כלום, לא שינה, איבדו את כל העניין שלהם. ועכשיו – זהו, הגיעו לתכלית, עכשיו אתם יכולים לקבל תורה.

אומר הקב"ה – אתם ראיתם? הייתם עבדי פרעה? – זה מה שאני רוצה! שתהיו עבדי עכשיו. אני גאלתי אתכם, הוצאתי אתכם, כדי להראות כמה אדם צריך להיות נכנע, כי באמת אם אדם חושב על זה שהתורה היא מן השמים, אז מה הוא בכלל? מה אתה בכלל בענין? 'לעשות רצונך כרצונך'[6] – זה התכלית. אנחנו צריכים לחפש שלא יהיה לנו בלב שום דבר הפוך מרצון השם, אנו צריכים לפנות את הלב, וכל הזמן לחשוב רק – מה השם רוצה מאיתנו. זה תורה מהשם, זה מעמד הר סיני, תורה מן השמים.

המעמד הנשגב ההוא, כשירדה תורה מן השמים זה לא היה מעמד כל כך פשוט. חז"ל אומרים "נפשי יצאה בדברו"[7]. כל מילה ומילה שיצאה מפי הקב"ה היו בני ישראל מתים[8]. "נפשי יצאה בדברו". תחשוב שלפעמים אתה מתעלף לשמוע בן אדם צדיק, בן אדם גדול. כלומר, לפעמים אדם בעל קדושה עצומה יכול להוציא את הנפש של האדם כשהוא מדבר איתו. האדם מתלהב, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כשהוא שומע איזה משהו כזה.

פה הקב"ה בכבודו ובעצמו, שתי הדיברות הראשונות שמענו מפי הגבורה. ור' סעדיה גאון כותב, ששתי הדיברות האלה כללו את כל התורה. "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ"[9] – כלל את כל המצוות עשה. "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"[10] – כלל את כל המצוות לא תעשה. 'עשה' ו'לא תעשה' של האמונה, הם הרגישו בשתי הדברות האלה את כל התורה כולה. הוא עשה את החשבון של האותיות איך שזה כולל את כל התרי"ג בפנים.

בעצם, העניין שאדם שומע את הקולות ורואה את הקולות, אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו כזה מעמד. אז "נפשי יצאה" – זה כלום. באמת, "נפשי יצאה" של דור המדבר, שהם היו זכים וטהורים והם הגיעו לדרגת אדם הראשון קודם החטא, פסקה זוהמתם. "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו"![11] למה? כי פסקה זוהמתם. אז הם הגיעו לדרגה גבוהה כל כך, ואף על פי כן, אי אפשר לקבל את התורה. אי אפשר! עד ש"נפשי יצאה בדברו".

רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" מסביר את העניין מדוע "נפשי יצאה בדברו". למלך כוזר היו מעשים טובים, והיה בא אליו מלאך בחלום ואומר לו, מעשיך רצויים וכוונתך אינה רצויה. אז היה מחפש את הכוונה אחרי זה. ומהשמים הדריכו אותו ואז הוא חיפש את דרך האמת. הוא חשב איפה האמת נמצאת, אולי בנצרות? אולי באסלם? ואז היה מזמין את החכמים שלהם והיה שואל אותם שאלות והם היו נופלים. כי הוא היה חכם גדול ושאל אותם שאלות קשות. ולבסוף החליט להזמין יהודי, אמר אולי גם ליהודים יש משהו לומר לו. אפילו שהם זרוקים והם דוויים וסחופים והם בגלות. אז הביא חכם יהודי, שזה היה רבי יהודה הלוי, והעמיד אותו לפניו למבחן, ואז באמת ראה שכולם[12] סומכים על התנ"ך, ועל התורה של רבי יהודה הלוי. על התורה שניתנה מהשמים. והם רק מוסיפים כל מיני תוספות שאפשר להפריך אותם בקלות. אז אחרי שהחליט שזה האמת, עכשיו הוא התחיל לברר אצלו כל מיני דברים שקשה לו. לפני שהוא מקבל על עצמו את היהדות והוא מגייר את כל ממלכת כוזר, את כל העם שלו, הוא היה מלך כל כך טוב, שכל העם היו סרים למשמעתו ועושים כל מה שהוא יגיד באש ובמים.

ואז הכוזרי – מלך כוזר, שואל את רבי יהודה הלוי שאלה חזקה. הוא אומר לו לרבי יהודה, אחרי ששכנעת אותי, בוא ותסביר לי דבר אחד. איך אתם באים ואומרים שהיהודי הוא גדול מהגוי, שהוא דרגה למעלה מהגוי, כמו ההבדל בין אדם לבהמה. איפה רואים את ההבדל, הרי אנו נראים אותו דבר? וחוץ מזה מאיפה קיבלתם את הדבר הזה? הרי בני נח אנחנו, בני האדם הראשון, כולנו מאיש אחד! אתה יכול להגיד שאתם יותר צדיקים אבל מה פתאום להגיד שהמהות של הישראל הוא למעלה מהגוי, כמו ההבדל שיש בין אדם לבהמה?

הפסוק אומר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" וגו'.[13] "'אדם אתם", ואין אומות העולם נקראים אדם[14]. "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר"[15], למי זה נאמר? לישמעאל ואליעזר! עם הדומה לחמור[16].

אז הוא שאל אותו, מאיפה קיבלתם את זה? אמר לו רבי יהודה הלוי, זה פשוט, ואני אסביר לך את זה. כשירדה התורה לעולם, עד מתן תורה היה – 'דומם' 'צומח' 'חי' 'מְדַבֵּר'. ארבעה חלקים, זה למעלה מזה. 'דומם' זה 'דומם'. 'צומח' זה עולם אחר. ה'חי' זה עולם אחר. ו'אדם' – אפילו הגוי, זה כבר עולם אחר לגמרי. אדם יש לו צלם אלוקים, יש לו שכל, הוא מבין, הולך, מדבר, יוצר, מדע, וחוכמה בגויים תאמין[17].

אמר לו ר' יהודה, אז גם אנחנו לפני שקיבלנו תורה היינו באותה הדרגה של 'מְדַבֵּר'. רק מה, כל אחד בדרגה שלו, יש אדם שאפילו שהוא אדם, הוא ממשיך להיות בהמה, כי יש לו גוף בהמי. אבל בן אדם שעוזב קצת את החומר והוא נהיה יותר רוחני, אז הוא בדרגה יותר גבוהה. אז היו אנשים בכל מיני דרגות מלמעלה עד למטה. אבל לא היה סוג חמישי.

אבל במעמד הר סיני כשהעולם התפתח, הקב"ה הוריד עוד סוג לעולם – התורה. האותיות של התורה זה הנשמות שעם ישראל קיבלו. לא היה להם את הנשמה הישראלית. עוד לא היה בעולם החלק החמישי. לכן הגוף של בן נוח, הרי הגוף שלהם הוא של בן נוח, הוא לא נולד ישראלי, הוא לא יכול היה לקבל את הנשמה הגבוהה הזאת. את האור של התורה. לכן "נפשי יצאה בדברו". והקב"ה היה נותן להם טל של תחיית המתים ומחייה אותם[18]. הוריד עליהם טל של תחיית המתים כדי להרגיל קצת את הגוף לקדושה הזאת, ואז גם הגוף שלהם עבר הכנה, כמו שחז"ל אומרים, ישראל כשעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, הגויים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתם[19]. כלומר, הם הפכו להיות גם ב'גוף' – איזה מציאות של הכנה לקבל את החלק החמישי.

אז עכשיו הוא אומר לו, תראה! עד עכשיו היה 'דומם' 'צומח' 'חי' ו'מדבר', אבל עכשיו יש 'דומם' 'צומח' 'חי' 'מדבר' ו'ישראל'. התורה בעצמה שירדה – זה המציאות של הנשמות. ששים ריבוא נשמות בישראל, ששים ריבוא אותיות יש בתורה. התורה זה כל אחד, כל אחד ירד בו חלק מהתורה. אז נמצא שהפליגו עם ישראל, נהיו חלק חמישי.

אמרו חז"ל, למה נקרא שמו 'סיני'? והרי תמיד קראו לו 'חורב', אז למה 'סיני'? כי – ירדה בו שנאה של אומות העולם על ישראל[20]. כלומר, במעמד הר סיני! מה השנאה? אומרים אומות העולם, עד עכשיו אנחנו היינו אותו סוג – 'מדבר'. אתם קצת יותר למעלה או למטה, אבל אנחנו שווים – אותו סוג. אבל עכשיו, מה קרה? הורדתם אותנו, קיבלתם דרגה חמישית ואותנו הורדתם קרוב מאוד לדרגה השלישית, של בעלי חיים. אז ירדה שנאה של אומות העולם על ישראל.

יש מאמר בחז"ל, שמעמד הר סיני היה בשישי בסיון[21], ורומזים אותו ביום השישי[22]. למה לא כתוב יום אחד, יום שני, יום שישי, בלי ה'? אלא כשהסתיימו מעשי שמים וארץ ביום שישי, אז כתוב יום השישי, לרמוז על השישי בסיון. תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, אתם חוזרים לתוהו ובוהו[23]. אם העולם לא יתפתח לקבל את התורה, אז אין עולם. אז הכל נשאר עד הששי בסיון.

הבעש"ט אומר, מה זה 'תנאי התנה הקב"ה', מה זה 'תנאי', האם יש אפשרות לעשות תנאים במעשה בראשית? אז הוא מסביר דבר נפלא והוא אומר, שעד השישי בסיון הקב"ה נתן חַיּוּת בחסד, בחינם. אני ממשיל את זה לְ'מַצְבֵּר'. חיבר הקב"ה את העולם לבטריה – מצבר, שזה עובד עד השישי בסיון, זהו. יש לכם חַיּוּת בתנאי שתתפתחו לקבל את התורה, וכשהבטריה תיגמר – אם אתם תתחברו לתורה, אז מצוין, אז העולם עכשיו יוכל להתקיים עם מתח גבוה של ה'קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא', זה יפרנס את העולם, ואם לא – אז נגמר המצבר. כלומר, במעמד הר סיני התחבר העולם למצב גבוה מאד שבו הקב"ה, כביכול, נמצא בתוך העולם, אורייתא וקודשא בריך הוא – חד הוא, ירד לעולם ונתן את התורה.

ובזה מובן גם מה שאמרו חז"ל[24] שכשהקב"ה נתן את התורה אז צפור לא צייצה, עוף לא פרח, מלאכים לא אמרו שירה, כל העולם היה דומם, למה? אמרו במדרש, כדי שישמעו את הדיברות מפי הקב"ה, ולא יגידו שזה איזה רמקול מאיזה שהוא מקום. זה הפשט.

אבל לפי הבעש"ט זה מצוין ופשוט, למה ציפור לא צייצה? כי נגמרה לה הבטרייה, אין לה, נגמר. היא צריכה עכשיו לחיות ב'סֵדֶר אחר', בסדר שישראל נותנים תורה, לומדים תורה ומקיימים את העולם. המלאך – נגמר לו הקול, הים – דמם, הכל נסגר. עכשיו מחכים לסדרים חדשים. "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"[25], עד עכשיו הקב"ה ברא את העולם – ומקיים אותו. אבל עכשיו הוא אומר להם, בָּנַי – זהו, עד כאן אני קיימתי את העולם, עכשיו – קחו את זה. "הוּא אָמַר – וַיֶּהִי" אז העולם התקיים. עכשיו "הוּא צִוָּה – וַיַּעֲמֹד"[26] להעמיד את העולם על ידי "תורה ציווה לנו משה", עכשיו אתה צריך לעבוד.

אז 'מעמד הר סיני' פירושו – אתה יודע, אתה צריך להיות אחראי פה. יש לכל יהודי אחריות לקיים את העולם בלימוד התורה שלו ובקיום המצוות שלו. זה מה שנותן לנו 'מעמד הר סיני'.

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"[27] "ויחן שם ישראל" כולם כאיש אחד בלב אחד[28]. ובאמת זה פלא עצום איך יהודים יכולים להתאחד, לא שניים ולא שלושה, אלא מיליוני יהודים, לעמוד כך באחדות אחת, זה הנס הכי גדול שהיה. כי אי אפשר לקבל תורה בלי המצב הזה. אבל באמת מאחר שפסקה זוהמתם הם יכלו לזה. כי מאיפה באות המחלוקות? מאיפה באים הרצונות של האדם? זה נגד זה, וזה נגד זה, וכו'? אלא – זה בא מהחוסר זַכּוּת שלו, כי יש לו רצונות, והשני גם רוצה משהו, ולפעמים הרצונות מתנגדים, וזה מתנגש. אבל כשאדם אין לו כלום, הוא זך, יש לו רק רצון אחד, רצון השם! כלומר, במעמד הר סיני – בעצם, איך אמרו חכמים? כשישראל הקדימו 'נעשה' ל'נשמע' ירדו מלאכים ושמו להם כתרים[29].

ה'נעשה ונשמע' – הוא ההכנה לקבל את התורה. למה זה הכנה לקבל את התורה? מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו?[30] דכתיב "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו, גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"[31], ברישא עֹשי והדר לשמֹע. המלאך הוא קודם כל – עושה, ורק אחר כך מבין. ככה כתוב, 'גיבורי כח' – 'עושי דברו' – 'לשמוע'. כלומר, המלאך הוא כמו חייל בצבא. כשהמפקד נותן פקודה, החייל לא אומר לו 'רגע', אני לא מבין מה אתה אומר, תסביר לי, תראה לי את התכניות שלך מהם, וכו'. כי בינתיים כבר האויב ייכנס, מה אתה חושב, אין דבר כזה. בשלושת החודשים של ה'טירונות', משפשפים לו את המוח, תעשה ככה, תעשה ככה, וכו', ולמה כל זה? רק בשביל להוריד לו את המוח. אומרים לו לחייל, אתה – אין לך מוח, אתה תעשה רק מה שאומרים לך. כמו עם ישראל שהיו במצרים – וכל זה הוא כדי להוציא אותם מ'עבדות' – ל'עבדות', שירגישו מה זה עבד. מה זה אדם שאין לו רצון. אז זה היה פלא, מי גילה רז זה לבני שמקדימים נעשה לנשמע, כי המלאכים – כך הם עושים.

וכתוב בספרים כך – כשמלאך מגיע לו השפע האלוקי, לפעול משהו בבריאה, אז מיד כשמגיע השפע, הוא קם עם כל הכוחות שהשם שם בו ועושה את מה שהשם רוצה – בלי להבין כלום. כמו הגולם מפראג. מקבל פקודה וזהו. הגולם מפראג היו לו שמות קודש, והוא ידע, המהר"ל, איך לתת לו לגולם לתוך ה'סִים' שלו, את הפקודות הראויות, והוא היה קם ועושה בלי חוכמות, עם כל הכוח, ואף אחד לא יכול היה לעצור אותו אם הוא קיבל פקודה. ככה הם המלאכים – אין להם בחירה. הם מקבלים שפע אלוקי לאיזה שהיא פעולה, ו'תק' – הם עושים את הפעולה בלי להבין. מתי הם מבינים? כשהם גמרו את הפעולה. "רָצוֹא וָשׁוֹב"[32], כשהם חוזרים מן הפעולה, איי רק אז הם מבינים מה הקב"ה רצה, "גיבורי כוח עושי דברו", והדר – "לשמוע בקול דברו". רק אז הם מבינים, מהפעולה שהם עשו הם מבינים את מה שהשם רצה בפעולה הזו. אז מי גילה רז זה לבני?

כשבאים ואומרים לבן אדם, רוצים לתת לך את התורה. דבר ראשון הוא שואל, מה כתיב בה? תגיד לי מה כתוב בה? כל אומות העולם היה להם שכל. כי הם אמרו תשובה נכונה, ושאלו מה כתוב בה? אבל כשהקב"ה בא לעם ישראל לתת להם תורה, אז עם ישראל באו למשה רבנו ואמרו לו, תגיד לקב"ה – 'נעשה', ואחר כך 'נשמע'. אנחנו מסכימים! אז על זה שואל הקב"ה, איך אתה הגעת לזה? לדרגה הזו של 'מקבל פקודות', "מי גילה רז זה לבני"? זה ההכנה למתן תורה! שאתה מבין – שאתה לא מבין, זה ההכנה. הם הבינו שאם הקב"ה רוצה לתת לנו את התורה, אז הוא יודע מה הוא רוצה מאיתנו. מבין, או לא מבין, אני מבטל את עצמי. אני בוחר – שלא לבחור. זה הכנה לתורה. אני בוחר – במה שהשם בוחר.

"מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה', יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר"[33]. בדרך שהקב"ה בוחר לך. כלומר, תוריד מעצמך הכל, הנה – השם נתן לך בחירה, אז מה הבחירה שלך? אני בוחר לא לבחור. "נעשה ונשמע". אתה מתנתק לגמרי מהרצונות שלך. אתה בוחר שלא לבחור. אתה רק פועל, אין לך רצון משלך כלום, ואתה עושה רק מה שהשם רוצה. אני כל כך נדבק בזה עד שהרצון שלי דבק בו והופך להיות הרצון של הקב"ה. ומה שהוא רוצה, זה מה שאני רוצה. זה הכנה למעמד הר סיני – "נעשה ונשמע".

ואז, אדם מגיע לדרגה האמיתית. שקודם כל – "לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה"[34]. שכל מה שאמרו לנו חז"ל, "גיבורי כח עושי דברו", ו"נעשה ונשמע", שזה לא יישאר בגדר 'תוכנית' או 'מדרש', אלא מיד כשאתה לומד משהו, וחוזר על זה, "נעשה ונשמע", מיד תקיים את זה, "עושי דברו".

ואנחנו מצפים בע"ה, שהרי ידוע ש"תורה חדשה מאיתי תצא" – כך כתוב[35]. יהיו שמים חדשים, ארץ חדשה, לא כפשוטו, אלא שהתורה שעכשיו שאנחנו מקבלים זה תורה שמלובשת ב'בריאה' 'יצירה' ו'עשיה'. היא מלובשת ב'בי"ע'. אפילו שהתורה באה מ'האצילות', היא מלובשת בכל מיני דברים, ולא תמיד אנחנו מרגישים את ה'אצילות' שבתוך התורה. אבל לעתיד לבוא, כשיזדככו כל העולמות ויעלו כל 'הרפ"ח ניצוצין', ואז לא יהיה שום מחיצות, ואנחנו נקבל את התורה מה'אצילות' ישר, ונבין כבר את העניין שבתורה, נבין את מה שאי אפשר לנו להבין כיום, ואז כאילו תורה חדשה תצא מאיתי, וזה יראה לכל.

ומי שזוכה, מה אתה מחכה עד ימות המשיח כדי שאתה תלמד את תורת האצילות? הנה, קח, הנה זה לפניך. כתבי האר"י והרש"ש – זה האצילות, זה התורה בלי לבושים. ההויו"ת, השמות, אתה רואה את התורה עצמה. בלי הלבושים שלה.

איך אומר רבנו האר"י? אנחנו מברכים, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה", אנחנו לא יכולים לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על התורה', כלומר אנחנו לא יכולים ללמוד את התורה עצמה. אנחנו לומדים דברים שהתורה מלובשת בהם, לכן מברכים "על דברי תורה". אבל מי שזוכה, שהוא לוקח את התורה עצמה, את תורת האצילות, אשריו ואשרי חלקו. מי שחושב מה יהיה בימות המשיח? ככה יהיה. אז בוא נעשה את זה עכשיו, שאדם לוקח את עצמו בידיים, ומקרב את עצמו כמה שיותר קרוב לאצילות, לתורת האצילות. והיום ברוך ה', באמת – 'אכשר דרא', ועם ישראל קדושים, אתם יודעים איזה פלא עצום יש בדור שלנו?

יהי רצון שה' יסייע בידינו להחיש גאולת משיחנו, ונבקש מהקב"ה ישועת השם כהרף עין, אין מעצור לה', כמו שהושיע את עם ישראל ממצרים ונתן להם תורה, כך אותנו שהקב"ה יושיע אותנו – בימים האלה שעם ישראל מתקדשים ומטהרים בימי השובבי"ם, שהם ימים יפים לישראל, שהשם יושיע אותנו, תשועת עולמים. אכי"ר. 


[1] ברכות נ"ה ע"ב, ב"מ ל"ח ע"ב

[2] איוב י"א ט'

[3] זוהר בראשית כ"ד ע"א: וְאוֹרַיְיתָא דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

[4] שמות ט"ז ז'

[5] שמות ג' י"ב

[6] אבות ב' ד'

[7] שיר השירים ה' ו'

[8] שבת פ"ח ע"ב

[9] שמות כ' ב'

[10] שם

[11] מתוך הגדה של פסח

[12] הנצרות והאסלם

[13] יחזקאל ל"ד ל"א, ועיין רד"ק שם

[14] מימרא דרשב"י בבא מציעא קי"ד ע"ב

[15] בראשית כ"ב ה'

[16] תנחומא וירא כ"ג

[17] איכה רבה ב' י"ג

[18] שבת פ"ח ע"ב

[19] שבת קמ"ו ע"א, יבמות ק"ג ע"ב, עבודה זרה כ"ב ע"ב

[20] שבת פ"ט ע"א

[21] עבודה זרה ג' ע"א

[22] שבת פ"ח ע"א

[23] עבודה זרה ה' ע"א

[24] שמות רבה פ' יתרו כ"ט ט'

[25] דברים ל"ג ד'

[26] תהילים ל"ג ט'

[27] שמות י"ט א'-ב'

[28] רש"י שם ע"פ המכילתא

[29] שבת פ"ח ע"א

[30] שבת פ"ח ע"א

[31] תהילים ק"ג כ'

[32] יחזקאל א' י"ד

[33] תהילים כ"ה י"ב

[34] אבות א' י"ז

[35] ויקרא רבה פ' שמיני י"ג ג'. ובתנא דבי אליהו זוטא פרק כ' כתוב: "והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח". וכן הוא במדרש אותיות רבי עקיבא השלם, אות ז'.

פרדס ניסים

 

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים