פרשת חיי שרה – כולן שווין לטובה


 

· למה קוראים לפרשה "חיי שרה" ולא "מיתת שרה".

· מדוע היה אברהם טפל לשרה בנביאות.

· פירוש הענין שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום.

· למה טעות היא לחשוב שאילו לא היה השטן מספר לשרה על העקידה אזי היתה שרה אימנו מאריכה ימים יותר ממאה ועשרים ושבע שנים.

ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידנו כוננהו. "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים – שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה"[1]. היו צריכים לקרוא לפרשה "מיתת שרה" למה קוראים לפרשה "חיי שרה"? היו צריכים לקרוא "חיי שרה" לזמן שהיא היתה חיה – שרה מגיירת את הנשים, שרה עומדת לימין אברהם, עומדת לימין יצחק בחינוך שלו. עכשיו היא מתה, אז איפה יש פה "חיי שרה"?

אותו דבר "ויחי יעקב". איפה שנפטר יעקב התורה קוראת לפרשה "ויחי". היה צריך להגיד וימת יעקב, מיתת יעקב. אלא באו חכמים לרמוז שהחיים האמיתיים זה לא פה. דווקא עכשיו הצדיקים מתחילים לחיות. כאשר הצדיקים עוזבים את העולם, עלמא דשיקרא, זה "חיי שרה", אז הם מתחילים לחיות. אז הם נדבקים בחי החיים, מתחילים לעלות ולעלות ולעלות ולהתחבר בחיים הנצחיים לנצח נצחים, באדון הכל, באין סוף ברוך הוא. לכן קראה התורה לפרשה "חיי שרה".

ורש"י מרגיש בזה ושואל למה כתוב "שני חיי שרה"? הרי המשמעות של "ויהיו חיי שרה" הם כמו "שני חיי שרה", כלומר הסיכום של חיי שרה שהם מאה עשרים ושבע שנים, אז למה להכפיל? אז רש"י אמר "כולן שווין לטובה". כוונת רש"י היא, שזה כמו מה שאמרו אצל אברהם אבינו בהמשך הפרשה "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"[2]. לא היה לאברהם אבינו שום בטלה בחיים שלו, הכל היה מלא. ואברהם זקן. טוב, זקן מצד המציאות שהוא כבר בן מאה שבעים וחמש שנה, אז הוא זקן. לא. ואברהם זקן בא בימים, הוא בא עם כל הימים ביחד. כלומר כולם מלאי תוכן, רצופים אהבה לבורא יתברך, לא היה רגע שלא עמד בנסיון, לא היה רגע שעמד במנוחה. בא עם הימים, ימים מלאים ושלמים. אותו דבר נאמר גם בשרה, שלא יחסרו האמהות. כמו שהאבות הן הן המרכבה, גם האמהות שרתה עליהם שכינה. ענן קשור, נר דולק, ברכה שרויה בעיסה[3]. אלו הסימנים של בית המקדש. הקב"ה שכן על אוהל האמהות. "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים", אל תחשוב שכאן מדובר רק על זמן חיי שרה. לא. "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", אלה כולם שווים לטובה. כל רגע ורגע, כל יום ויום, כל שבוע ושבוע, לומר לך שגם האמהות הקדושות, היו דבוקות בהשם יתברך.

גדול מה שנאמר בשרה על מה שנאמר באברהם – "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ"[4]. למה שמע בקולה? אשה צריכה לשמוע בקול בעלה! מה זאת אומרת שמע בקולה? אמר לו הקב"ה, כיוון שאתה עסוק בחסד ועסוק בבני אדם, אי אפשר שאתה קצת לא דבוק מספיק. אבל היא, שעליה נאמר "הִנֵּה בָאֹהֶל"[5], כל הזמן היא יושבת באוהל, דבוקה, מתחברת, ותהילים, וצידקות, אז היא פשוט יש לה יותר זמן להיות נביאה. אז היא נביאה יותר גדולה ממך, ואתה חייב בתור נביא לשמוע בקול נביא יותר גדול. לכן "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ", להראות לך שגדולה השכינה ששרתה על האמהות הקדושות.

בעקדת יצחק היה השטן מושבת כמה ימים[6]. עזב את כל העולם, לא היה שווה לו לרדוף אחרי העולם באותו זמן. אמר, הם כולם ביד שלי, כשאני אחזור אני אטפל בהם. אין מה לפחד, הם לא יברחו. הזקן הזה, אני חייב להזיז אותו קצת מהדעה שלו. והוא הולך אחרי אברהם אבינו ומנסה מפה ומפה, כמו שכתוב שהשטן הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול והגיעו המים עד צוארו של אברהם. זה לא נהרות וימים כפשוטם, אלא נהרות וימים של מחשבות שהשטן מכניס לאברהם אבינו. מה אתה חולם חלומות? מה אתה הולך לעשות? אבל אברהם אבינו לא זז מאמונתו בהשם.

עוד מעט מגיעים להר המוריה והוא[7] לא מרוויח כלום. אז מה הוא עושה? הוא אומר, לפחות נתפוס את הצעיר, אולי נוכל להזיז אותו משהו. הצעיר, אַי אַי אַי. אז הוא הולך ליצחק ואומר לו, יצחק, מה אתם הולכים לעשות? אני רואה שאתה הולך עם אבא שלך באותה דעה, באותו חשק, באותה התלהבות. אומר לו יצחק, מה זאת אומרת? אבא שלי זה נביא גדול!!! אתה יודע מי זה אבא שלי?! איך אתה מדבר?! אסור לך לפתוח את הפה!!! אמר לו השטן, אבל תסלח לי, אני חושב שהוא רימה אותך. איפה השה? איפה השה לעולה? הנה העצים הנה המאכלת. תדע לך, הוא רוצה לשחוט אותך! אמר לו יצחק, איזה שטויות אתה מדבר! לשחוט אותי? אבא שלי ישחט אנשים? אמר לו השטן, טוב, אתה יודע מה? – תשאל אותו.

הנה יצחק שואל אותו, ואברהם אבינו אומר לו, מה אני אעשה בני, אלקים יראה לו שהשה הכי טוב בעולם זה אתה! אז…!!! הוא עמד בנסיון! "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו"[8]. הוא הלך עם אבא שלו יחד, כמו לפני שהוא ידע שהוא השה. בא אליו השטן ואמר לו, נו אתה רואה? אמר לו יצחק איזה שטויות אתה מדבר! אין נביא כמו אבא שלי! אם אבא שלי אמר שהשם אמר, אז השם אמר! אני כולי שלו!!! לך לך מהר מפה, זרק אותו בשתי ידיים.

אמר השטן, די, אני כבר לא יכול יותר, הנה הם כבר הגיעו לעקידה. מה הוא יעשה? אמר, לפחות נרוויח משהו. נלך לזקנה הזאת, להבהיל אותה קצת. היא לא יודעת כלום מה קורה פה. הלך לשרה אימנו, אמר לה את יודעת איפה אברהם? אמרה לו מה אתה מדבר?! פשש…!!!, אברהם ויצחק!!! הוא לקח אותו, הבן שלי הגיע לשיא! לקח אותו ללמד אותו עבודת שחק, לקח אותו למקום המקדש, להראות לו איך מקריבים קרבנות, איך בונים את בית המקדש, איך עובדים את השם. התחיל השטן לצחוק, אמר לה מה את מדברת?! בואי תראי, הנה, הוא עכשיו עומד ושוחט אותו. אז שרה אמרה מה???!!!… אשה, סוף כל סוף אמא, כמה חיכתה, תשעים שנה עד שנולד. מה היא תעשה עכשיו? היא נבהלה ומתה, פרחה נשמתה. עליה השלום. אז מה נאמר? – היתה תאונה, בגלל עקידת יצחק – מתה שרה. כמו שכתוב, כשבאו מהעקידה לא מצאו את שרה אימנו[9].

אז אומר ה"אור החיים" הקדוש, אַי אַי אַי, אז מה אדם חושב? למה מתה שרה? – בגלל עקדת יצחק! אם אברהם לא היה עוקד את יצחק, שרה אימנו היתה חיה אולי מאה שנה ותשעים שנה ושמונה שנים. היתה מאריכה ימים. חס ושלום שתחשוב ככה. "שני חיי שרה" – אלה הם השנים שהשם כבר נתן לה לפני שהיא באה לעולם, והיא זכתה למלא את כולם, כולם שווים לטובה. אלא שהקב"ה מכפר לצדיקים על מה שעשו, ומביא להם משהו לפני שהם נפטרים כדי לגמור את התיקון. כיוון ש"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ"[10] אז בסיבה זו נפטרה באותו הרגע שהתבשרה על עקידת יצחק. אבל ביום הפטירה מלאו ימיה מיום ליום משנה לשנה, ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש[11]. לכן, "שני חיי שרה" – כולם שווים לטובה.

הקב"ה דייק את הענין. להראות לך שאין מקרה בעולם. אין שום דבר שרופא קובע ולא בני אדם. אנחנו רואים סיבות, זה – קרה בגלל זה, אם הוא לא היה עושה ככה – אז היה ככה, ואם היה ככה… אם היו מגלים מוקדם… אם היה עושה כך… אבל אין בדיעבד אצל הקב"ה! הכל מתוכנן, והכל מסודר, והכל מובטח לטובה בצורה מאוד מאד מיוחדת. אין בריאת העולם, שהשם ברא את העולם[12], אלא השם בורא את העולם רגע רגע. מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים[13]. הוא אחד, איחוד המציאות. אין מציאות אחרת חוץ ממציאותו. הקב"ה נמצא בתוך כל דבר ודבר. הוא מנהל כל דבר ודבר, והשליטה שלו. אחד הוא, ואין א‑לוה מבלעדיו. "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים"[14]. לא בגלל שכר ועונש. השם מתקן אותנו, מתקן לנו את השכר. את הטוב והרע ואת הבחירה של האנשים, מתקן השם ע"י ההנהגה הפנימית הגדולה הזו. הקב"ה יודע לסבב את זה בתוך זה ולהביא את האדם לתיקון, לשלמות.[1] בראשית כ"ג א'

[2] בראשית כ"ד א'

[3] בראשית רבה ס' ט"ז

[4] בראשית כ"א י"ב

[5] בראשית י"ח ט'

[6] הדברים להלן ע"פ מדרש תנחומא

[7] השטן

[8] בראשית כ"ב ח'

[9] ילקו"ש חיי שרה רמז ק"ב

[10] בראשית י"ח י"ב

[11] ראש השנה י"א ע"א

[12] בעבר

[13] רמב"ם יסודי התורה פרק א'

[14] ישעיהו מ"ד ו'

ניתן להאזין לשיחה באתר: http://sites.google.com/site/rabbinissimperetz

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים