פרשת ויקהל פקודי – השבת וברכותיה

קול רפאל

השבת וברכותיה.

"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַהָ' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת". (שמות, ל"ה, ב'.) "אלה הדברים אשר ציווה ה'… וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'" מדוע מצוות שבת נכתבה בסמוך ל"אלה הדברים אשר ציווה ה'?

אלא נראה ליישב כך: שעל ידי שמירת שבת כהלכתה, מגיעים לידי קיום של "אלה הדברים אשר ציווה ה'" משום ששמירת שבת היא היסוד של כל התורה כולה, שהרי רק על מצווה זו נאמר: אילו עם ישראל היו משמרים שתי שבתות כהלכתם, היו נגאלים מיד. וכן נאמר בפסיקתא: כל השומר שבת כהלכתה, כאילו קיים את כל התורה כולה. ומדוע לכל יהודי ניתנה ביום השבת "נשמה יתירה"? משום שהניסיון בשמירת שבת כה גדול עד שזקוק ל"יצר טוב" כפול, בכדי להתגבר על היצר הרע, שאף הוא מתגבר בשבת ומניע את האדם מלשמור את השבת כהלכתה.

סוחר עשיר ששהה בעיר "ראדין", היה מהמאחרים לבוא, ומהממהרים לצאת מן השבת. בערב שבת לא היה נועל את דלתות חנותו לפני צאת הכוכבים, וביציאת השבת היה מקדים לפותחה מבעוד יום. הטיף לו ה"חפץ חיים" מוסר , אמשול לך משל: איכר אחד מכר כמות גדולה של שקי תפוחי אדמה לסיטונאי. ובתחילת המכירה הוסכם שעל כל שק ושק שהסיטונאי יכניס למחסנו ירשום עליו ספרה אחת. אולם דעתו של האיכר לא הייתה נוחה מצורת הנהלת החשבונות הזו, והחליף את השיטה לשיטה יותר פשוטה, שמו קערה ליד פתחו של המחסן, ובעבור כל שק שהוכנס למחסן, שם הסיטונאי פרוטה אחת בקערה. כשהצטבר סכום הגון של מטבעות בקערה, גבר על האיכר יצרו הרע, ומידי פעם שלח את ידו בחשאי לקערה, חפן מהמטבעות חופן – ושלשלן לכיסו. הסיטונאי הפיקח העלים עין, ועשה את עצמו כאילו אינו רואה. אדרבה, חשב לעצמו: שהאיכר יגנוב כמה שירצה, וממילא יפסיד שק שלם כנגד כל פרוטה…!

גם אתה, סיים "החפץ חיים", דומה לאותו איכר "טיפש": הקב"ה נותן לנו את המתנה היקרה ביותר, השבת, שכנגד כל שעה ושעה שמנוצלת בה, משפיעה עלינו שפע ברכה למשך כל ימות השבוע, ואם אתה "גונב" מהשעות הקדושות הללו, הרי שאתה מחסר מהברכות הראויות להינתן לך, ומפסיד רק את עצמך…! 


חוכמה ועשירות יחדיו.

אמר ר' יצחק (בבא בתרא- כ"ה, ע"ב.): אדם הרוצה להחכים, ידרים; ואדם הרוצה להעשיר, יצפין; וסימנך: כפי הנאמר בפרשתינו, שולחן ~ הרומז לעשירות ~ בצפון, ומנורה ~ הרומזת לחוכמה ~ בדרום. ר' יהושע בן לוי אומר: לעולם – על האדם להדרים, משום שמתוך שהאדם מתחכם הוא גם מתעשר, שנאמר: "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד". (משלי- ג', ט"ז.) אולם בהתבוננות מעמיקה, ניווכח ~ שהתורה, באומרה לשים את השולחן בדרום כנגד השולחן, רומזת לאדם: שלא יסתפק אך ורק בשולחן ~ הרומז לעשירות ולגשמיות ~
"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם"…!


פנינים יקרים:

  • "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה הָ' לַעֲשׂת אֹתָם". (ויקהל, ל"ה, א'.)
    בית המקדש נחרב כידוע בעוון שנאת חינם. הפרוד והמחלוקת הם אלו הגורמים לחורבנם של העם והארץ. לכן בהקמת המשכן, אשר מסמל את אחדותו של העם, משה רבנו הקהיל את כל עדת בני ישראל יחד, ורמז להם בכך: שגורלם של עם ישראל ובית המקדש תלוי אך ורק באחדותו של האומה, ו"בשבט אחים גם יחד". (אפ"מ.)
  • "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם". (ל"ה, ג'.) התורה באה בדבריה לרמוז לנו על אש המחלוקת ואש הכעס, שעל האדם להיזהר בו מאד מאד, לבל ישביתו חס וחלילה את קדושת השבת. (השל"ה.)
  • "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶת". (ל"ה, ה'.) אדם הנותן תרומה נבחן בשני אופנים אם הוא נותן זאת בלב שלם: א'. אם הוא נותן את התרומה מצד עצמו בלי שיתבעו זאת ממנו. ב'. אם הוא נותן בתחילה את הדבר החשוב ביותר. ולזאת רומז הפסוק: א'. "כל נדיב לב יביאה" ~ מצד עצמו; ב'. "זהב וכסף ונחושת" ~ לפי הסדר הזה, שהחשוב הוא בתחילה. (שב"ר.)
  • "וַיַרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה". (פקודי – ל"ט, מ"ג.)
    מדוע משה רבנו הוצרך לברכם בסיום המלאכה? נראה לומר: שסיום מלאכת המשכן כרוך היה בסכנה, משום שבוניה יחשבו שכל העבודה כבר עשויה ומוגמרת, ואין מה להוסיף עליה, אולם לפי האמת, סיום מלאכת המשכן היא רק תחילת העבודה האמיתית, על כן בוניה היו זקוקים לברכה של משה רבנו. (לפי חוכמה עם נחלה.) 8 דבר זה נמשל לסוחרים שבנו אוניה גדולה, בכדי להעביר בה סחורות למדינות הים, וכשסיימו את בנית האוניה והשיקוה לים הגדול, אמר אחד מהם בנימת הקלה: ברוך ה' סיימנו! וכעת אפשר לברך על המוגמר. מיד חברו נענה ואמר לו: סיום בנית האוניה אינה סיום כלל, אלא ההתחלה, שמכאן מתחילות הסכנות האמיתיות בדרכי הים הגדול. 

עלון 'קול רפאל' נערך ע"י הרב אלעזר אבוהב הי"ו

 

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים