פרשת ויחי – כי טוב הוא


  • מדוע היו המאה ושלושים שנה של יעקב מעט ורעים ואילו שבע עשרה שנה שהיה במצרים היו טובים.
  • מה הקשר בין זה לבין לידת משה לאחר מאה ושלושים שנות שעבוד ולידת שת לאחר מאה ושלושים שנה שפירש אדם הראשון מאשתו.
  • מה סיבת ירידת בני ישראל למצרים ומה התיקון והשרות שעשו לקב"ה בזה.
  • חשיבות ההשתתפות בתיקוני השובבי"ם ומה האדם מרוויח בזה.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו, שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה"[1]. "ויחי יעקב" – חיים טובים היו לו. דווקא במצרים. כל זמן היותו בארץ ישראל נאמר ביעקב[2] "לֹא שָׁלַוְתִּי, וְלֹא שָׁקַטְתִּי, וְלֹא נָחְתִּי, וַיָּבֹא רֹגֶז"[3]. עשו, לבן, דינה, בסוף קפץ עליו רוגזו של יוסף. כל חייו היו מעט ורעים, כמו שאמר לפרעה בפרשת 'ויגש'. כשפרעה שאל אותו כמה ימי שני חייך? חשב יעקב מה אכפת לך? אתה רוצה לעשות לי עין הרע? פרעה חשב שזה אותו אברהם אבינו שהיה אצלו פעם, אותו זקן[4]. אמר לו יעקב, לא, אל תשים לב, הזקנה זה פשוט בגלל הצרות שהיו לי. מעט, מעט השנים שלי, מעט ורעים. אתה שואל כמה הם? שלושים ומאת שנה. ועכשיו, "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", חיים טובים היו לו במצרים.

צריכים באמת לבאר, איך יכול להיות שדווקא במצרים היו לו חיים טובים? מה הסוד של הדבר? אנחנו רואים פה חלוקה של מאה שלושים שנה, ושבע עשרה שנה, שזה בגימטריה "טוב". (במאמר מוסגר, גימטריות פרפראות לחוכמה[5]. גימטריה באה בשביל חוכמת הסוד והקבלה. לפי הפשט מה זה משנה גימטריה כזו או אחרת, עם הכולל או בלי הכולל. כשעושים בפשט כאלה משחקים זה לא מובן. אבל בחוכמה של הקבלה, אוהו, הגימטריה בונה את העניין).

מצאנו בדבר הזה עוד חלוקה שאומר רבנו האר"י ב'שער הליקוטים'. בהמשך הפרשיות אנחנו נראה ש"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי"[6] – זה עמרם, גדול הדור, שגירש את יוכבד אשתו ועכשיו החזיר אותה. כי מרים באה והוכיחה אותו, בת שלוש שנים הייתה ואמרה לו אבא, גזרתך קשה משל פרעה[7]. ואז הוא החזיר אותה, ליקוחין שניים עשה בה. ורש"י אומר בת מאה ושלושים שנה היתה. ואם כן, מתי נולדה? בין החומות. היא השלימה מנין שבעים נפש שירדו למצרים. אז בת מאה ושלושים שנה, זה היה בדיוק המאה ושלושים שנה של שיעבוד. שהרי כשהופיע משה רבנו כבר השעבוד היה פחות[8]. אז משה רבנו נולד אחרי מאה ושלושים שנה, ומה כתוב עליו? "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא"[9], הנה שבע עשרה – טו"ב. אז אחרי מאה ושלושים שנה של שעבוד, היה צריך גירושין ולקוחין מחדש כדי להבדיל בין הנשמות שנולדו עד עכשיו לבין מה שקורה עכשיו.

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"[10]. אומר רבנו האר"י שבאמת לא מובן למה אבותינו ירדו למצרים. מה חטאו ומה עוו ומה פשעו? מה להם ולמצרים? שבעים ענפי הקדושה, שבעים נפש. הם לא שבטים אלא בני שבטים, אבל הם עדיין קרובים מאוד אל הקדושה, מלאים אור. "שמות" בני ישראל, כלומר בעלי שם, כולם היו 'בעל שם טוב' לפחות, בעלי שם, אלה שמות בני ישראל הבאים מצרים. ומי בא איתם? "את יעקב", אפילו גם יעקב אבינו ירד למצרים. יעקב אבינו? מה, לא מספיק כל מה שעבר על יעקב אבינו, מה יש לו לרדת למצרים?

כשברא הקב"ה את העולם, הסתפק באדם אחד. די היה לו באדם הראשון. אם אדם הראשון שהיו כלולים בו כל הנשמות לא היה חוטא, היה מתקן את הכל, ומכיוון שהתברר, התברר. כל העניין היה לברר ולהביא את הנשמות לתיקון של פנים בפנים. להביא אותם פנים בפנים, עם השם. להביא את העולם מאחור לפנים[11]. לעבור את המעבר של 'מעבר יבק' של הבחירה[12], והיה צריך זמן קצר להביא את עצמו עד שבת.

אבל כשהוא חטא, הרגיש שסיבת החטא היתה "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי"[13], אז הוא פירש מן האשה מאה ושלושים שנה, ק"ל שנה, ככה כותב רש"י בחומש על הפסוק "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת". ואמרו חז"ל שאותם המאה ושלושים שנה שפירש מאשתו היה מוליד רוחין ושידין ולילין[14], לא בדמותו וצלמו. אז שוב פעם אנחנו רואים באדם הראשון מאה ושלושים שנה שפרש מחוה, ואחר כך הוליד את שת. שת זה משה רבנו, משה ר"ת מ'שה, ש'ת, ה'בל[15]. משה רבינו זה הגלגול של שת כבר אחרי התיקון, אחרי שאדם ראשון עשה תשובה ותיקן בחינה מסוימת את מה שצריך לתקן. אז הוא הוליד את שת, בחינת טוב. שבע עשרה גימטריה טוב – "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". אז רואים תמיד את העניין של מאה שלושים ושל שבע עשרה.

אז אומר רבנו האר"י בשם הזוהר, שאותם המאה ושלושים שנה שהיה אדם הראשון מוליד רוחין ושידין ולילין, מה הכוונה? שהיו יוצאים לאונסו, שלא מרצונו. כתוצאה מהחטא, לא היה יכול לעצור, והיו יורדים ממנו טיפין. כי אדם הראשון מושך בעורלתו היה[16]. חס ושלום אנחנו לא מדברים על אדם ראשון, זה גבוה מדי בשבילינו, אנו מדברים מה שכתוב בחז"ל בשביל ללמוד לעצמנו, תורה היא וללמוד אני צריך. אבל מה הכוונה מושך בעורלתו? במקום לחכות עד ליל שבת, כיוון שאכל מעץ הדעת, זה הכניס בו תאווה, והתבלבלה דעתו ומחשבתו, וחשב שיש מצווה להקדים את הזיווג. כמו שיצר הרע עובד על האדם ומראה דברים לו מסוימים שהם 'מצווה', אבל רק לאחר שעושה את ה'מצווה', פתאום הוא מרגיש שזה עבירה. אחרי שהוא עושה את ה'מצווה' שנראית לו מצווה ע"פ יצר הרע, פתאום הוא נופל. "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם"[17], אדם הראשון התחבא, לא ידע איפה ללכת, הבין שזה עבירה.

אז רואים מה זה מושך בעורלתו – הוא נמשך אחרי הענין הזה. כל הענין הזה של אכילת עץ הדעת בלבל אותו. אתם יודעים שאם המכונית מאבדת את הברקס היא לא יכולה לעצור. אפילו הוא רוצה לעצור, הוא לא יכול. היא ממשיכה לנסוע עד שתתקל באיזה קיר. האדם הראשון איבד את הברקסים, אז כבר לא יכול היה לעצור. ממילא עד שעצר, עד שעשה תשובה ועצר את עצמו ועשה תיקון, בינתיים יצאו ממנו טיפין לאונסו, ומאותם הטיפות נוצרו אוצר גדול של נשמות שנפלו בקליפות, מחמת אותם הטיפין. והם נקראים ק"ל שנה של האדם הראשון.

פששש… מי יתקן לקב"ה את כל הנשמות האלה? הקב"ה יכול היה לומר אני עשיתי אותך בשביל שתקלקל ככה את עולמי? מה אתה עושה? מה זה? אבל הקב"ה סבלן וחיכה וחיכה, עד שבאו אבות העולם ותיקנו את החטא של האדם הראשון. אחרי שתיקנו את האדם הראשון שהוא השורש, גם הבנים שלהם, הנכדים שלהם, צריכים לתקן את כל התוצאות של החטא של האדם הראשון. ולכן נגזר עליהם לרדת למצרים. לא מסיבת חטא שלהם. צדיקים, קדושים, ענפי הקדושה של אברהם יצחק ויעקב, שבעים נפש!

אלא, הירידה למצרים, הטעם שלה – "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ"[18]. בשביל מה הקב"ה יצר את האבות העולם? כדי לתקן את הבריאה, את מה שאדם הראשון חטא. אז הם בעצם ירדו למצרים כדי לעשות את העבודה לקב"ה, להחזיר לקב"ה את כל הנשמות שהתקלקלו ונפלו לקליפות. כיוון שמצרים היתה ראש האומות והיה בה חרושת הגויים, כל הגויים ירדו לשם בשביל לקחת בר ונתקעו שם, שעבדו בהם, אז היו שמה במצרים כל הנשמות של ק"ל שנה של אדם ראשון, התרכזו שם, שנאמר, "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה"[19]. כתוב הקול בלי ו'. מה פתאום כתוב כתיב חסר בלי ו'? – ק"ל שנה של האדם הראשון. התורה יש בה סודות, לא רק הפשט הפשוט[20]. אז לכן, ירדו אבותינו למצרים, כדי לתקן. אַי אַי אַי.

ועוד, אוי ואבוי אם רק השבעים נפש היו יורדים למצרים. חס ושלום. אם יוסף לא היה יורד לפניהם למצרים, והיה נותן מכה קשה לטומאת מצרים, לא היה נשאר שריד ופליט מקדושתם של ישראל. וגם "את יעקב", "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". בשבע עשרה שנה האלה שהיה יעקב שם, כבר עברו עליו מאה ושלושים שנה מעט ורעים, כבר תיקן את השורש של הק"ל, הוא הכין את הדרך לבנים שלו, לבני ישראל. הדרך כבר מוכנה, ק"ל שנה, שלושים ומאה שנה מעט ורעים עברו עליו. עכשיו הוא בא למצרים לתקן את הבחינה של משה, את הטוב. שבע עשרה – טו"ב, להביא את התיקון עצמו.

לסיכום, "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב". לאחר שיעקב תיקן את השורש של הק"ל שנה ע"י ה"מעט ורעים", הם, שהם הענפים של האבות, באו בשביל את הענפים של הק"ל. ויעקב בא איתם בשביל לתקן את השורש של הטוב, וגם עזר להם בתיקון שלהם. אחר כך בא משה רבינו. משה מלגאו יעקב מלבר[21], הם היו אותו תיקון, אותה בחינה.

בקיצור, הדברים מתפשטים ומתארכים הרבה, יותר ויותר לכל מיני כיוונים. מה אנחנו יכולים לקחת מזה?

ימי השובבי"ם ועוז הדרם מתקרבים. הנה, עוד כמה ימים, כבר בשבת, במנחה של שבת, צריך האדם לקבל חיל ורעדה כשהוא קורא ו"אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כל אחד צריך לקחת את עצמו במובחר שבפנים שלו, ולהביא את עצמו אל תוך מצרים. לתקן את כל הק"ל שנה, את כל הפגמים של עצמו, של העולם. לא חטאת? אשריך שלא חטאת! עוד יותר טוב! אז אתה ראוי לתקן את העולם יותר ממי שחטא. ומה אם מי שחטא, כשהוא מתקן את עצמו יכול לתקן גם נשמות אחרות, להביא תיקון לעולם, אז מי שלא חטא (על אחת כמה וכמה). אז תבוא לשובבי"ם, אתה יותר טוב, אתה חייל מצוין, אתה קצין! אוהו, מה אתה יכול לתקן. אתה יכול לתקן הרבה יותר ממי שחטא. אין כזה דבר חטאתי, לא חטאתי. שובבי"ם זה כמו עשרת ימי תשובה. האם יכול להגיד איזה צדיק אחד, "אני לא חטאתי, אני לא מתענה בכיפור, אני יכול לאכול בכיפור"? האם יכול להגיד דבר כזה? מה זה הדבר הזה? זו מתנה שהשם נתן לנו – כיפור, עשרת ימי תשובה. אותו דבר, מתנה גדולה, השם גילה ע"י רבותינו את הקדושה של הימים האלה. שהקריאה של הפרשיות האלה נותן כח בתוך הזמן לכל אדם, לתקן מה שתיקנו אבותינו. כמו שהם תיקנו, גם אנחנו מתקנים.

על כן מרבית העם משנסים מותנים וניגשים לתקן את גופם, את נפשם, את ניצוצות הקדושה שלהם. "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי"[22], צריך להעלות את ימי הנעורים. ביחד עם התיקונים שאדם עושה, הוא מעלה ניצוצות של קדושה מכלל הנשמות של כלל ישראל, אלו שכלולים בו. מכה את הטומאה ואת הלכלוך שיש בעולם בכל מיני כיוונים. צריך האדם לעשות לפחות תיקון על כל פרט ופרט ועל כל בחינה ובחינה של מה שגילה האר"י בשער רוח הקודש.

ואתם יודעים מה מרוויחים? לא מרוויחים רק את התשובה, ושלא נדע, את העונשים הקשים והמרים על החטא הזה, את הק"ל שנה. אתה יודע מה אתה עוד מרוויח? אַי אַי אַי. אתה נהיה משה רבנו אחר כך. אתה מרויח 'טוב'! אתה מגיע מהק"ל שנה לתיקון, אתה מגיע לטוב, אתה מגיע ללימוד התורה, אתה מגיע להתקרבות לבורא יתברך. חתום וסתום ליבו ומוחו של אדם מלהבין בתורה, אם יש לו את החטאים הנוראים האלה. הם סותמים את הכל, הם מלכלכים את הכל, הם מזהמים את הכל. ואדם לא יכול להבין, לא יכול לדעת, אין לו הצלחה בשום דבר, כל הצרות שיש בעולם – הכל מזה. כל אשר בכוחך עשה. מה שיש לך בכוח הנשמה שלך תעשה. כל אחד צריך לעשות משהו.

אני מזמין אתכם הזמנה של מצווה (לתיקונים שנערכים בק"ק בית א‑ל בכל שני וחמישי מימי השובבי"ם). כל מי שפעם זכה אז הוא יודע מה המשמעות. תבוא בימי חמישי לפחות. יש כאלה שצמים שני וחמישי. יש כאלה שצמים כל השבוע, יום אחר יום, יום אחר יום, חוץ מט"ו בשבט וראש חודש וכמובן שבת. יום אחר יום כולל יום ששי. יש כאלה שעושים הפסקות, יומיים רצוף, שלושה ימים רצוף, בשביל להספיק מפקד של תעניות. אבל לפחות שאדם יעשה תיקון אחד בשבוע. מה יש? לא תמות, לא יקרה לך שום דבר. כל השובבי"ם, פעם אחת בשבוע. ולא רק להתענות, אלא להטריח את עצמך ולבוא איפה שעושים תיקון.

"הֶן אֵ‑ל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס"[23] תפילת רבים, "בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"[24]. כשרבים מתכנסים ועושים תענית רק בשביל זה, ואתה בא עם טלית ותפילין, עד שאתה מתקן באלף, תתקן במליון! אדם כשהוא בטלית ותפילין, בכלי הקודש שלו, התיקון הוא עצום! והתענית, והצדקה, וזכות הציבור. לכן יתמיד האדם לבא לתיקון לפחות כל יום חמישי, ומי שיכול יבוא גם בימי שני, בפרט השנה שיש שובבי"ם ת"ת[25] ואפשר להספיק את כל התיקונים שגילה רבנו האר"י בשער רוח הקודש. שקיימא לן, שהתיקונים האלה, הם צריכים לכל נפש, הם צריכים לכל דור עד שיבוא המשיח. לא לחינם גילו לאר"י מן השמים דווקא את הדברים האלה. כי הדברים האלה כוללים את כל הפגמים, את כל העניינים ששייכים לדור הזה.

והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו, ויכנסו הדברים בליבנו. וכל אחד ואחד יבוא ויביא עוד אחרים איתו. ולמי שיש רכב, ימלא אותו ויבוא לתקן תיקונא דמלכא. כדי שהשנה הזו, השובב"ים הזה יביא בעזרת השם את הגאולה.


[1] בראשית מ"ז כ"ח

[2] ילקו"ש וישב רמז ק"מ

[3] איוב ג' כ"ו

[4] מדרש הגדול בראשית מ"ז ח'

[5] אבות ג' י"ח

[6] שמות ב' א'

[7] ילקו"ש שמות רמז קס"ה

[8] עיין שמות רבה א' כ"ד, שכיון שהושלך משה למים, אמרו: כבר מושלך מושיען במים ומיד בטלו הגזרה של השלכת הזכרים ליאור

[9] שמות ב' ב'

[10] שמות א' א'

[11] עיין שער הגלגולים הקדמה ו'

[12] עיין שפתי כהן על התורה פ' בראשית, ב"פ יב"ק ע"ה גי' בחירה

[13] בראשית ג' י"ב

[14] עירובין י"ח ע"ב

[15] שער הגלגולים הקדמה כ"ט

[16] סנהדרין ל"ח ע"ב

[17] בראשית ג' ז'

[18] ישעיהו מ"ג כ"א

[19] בראשית מ"ה ט"ז

[20] עיין שער הפסוקים, פרשת מקץ

[21] תיקוני הזוהר תי' י"ג

[22] בראשית מ"ד ל"ד

[23] איוב ל"ו ה'

[24] דברים ד' ז'

[25] תשע"א הייתה מעוברת

פרדס ניסים

 

 

 

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים