פרשת וארא – דרגא תביר

קול רפאל

"ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלוקים לפרעה". וגו'. (שמות – ז', א'.)

על איזה דבר הקב"ה אמר למשה: "ראה", ועוד אמר לו: "אלוקים לפרעה", אלוקים פירושו אדון, ואם כן על מה ישימהו לאדון?

אלא נראה לומר: ידוע שחמישה מוצאות של הפה הם חמישה דרגות, בתחילה – דרגת החיוך, אחריו – דרגת הגרון, אחריו – דרגת הלשון, אחריו – דרגת השיניים, ואחריו – דרגת השפתיים. וידוע שלמשה רבנו היה חיסרון בדרגא של השפתיים, {מחמת שנכוו שפתיו בגחלת שלקח על ידי המלאך, כשהיה קטן לפני פרעה.} ולכן משה רבנו אמר להקב"ה: "הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה", כי לאיש עז וקשה כמו פרעה צריך לדבר איתו רק אדם שיש לו צחות לשון. ועל זה הקב"ה השיב לו: אדרבה, רק בגלל זה עשיתי שתהיה כבד פה, משום שאם היה לך צחות לשון, היו אומרים: שפרעה קיבל את דבריך בעניין שילוח עם ישראל, לא מחמת שפחד ממך, אלא מחמת זה שיש לך צחות לשון, ופיסת את ליבו בדברים, וגנבת את דעתו, כיון שיש כאלה אנשים שיודעים בצחות לשון למשוך את ליבם של שומעיהם, אפילו שהשומע הוא עז וקשה לב. אבל עכשיו שנעשית כבד פה, כולם ידעו יכירו ויודו שפרעה פחד ממך, כמורא האדון על עבדן, וקיבל את דבריך בעל כורחו, כמו גזרת האדון על עבדו.

לכן לאחר שמשה רבנו אמר לפני הקב"ה: "הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה", השיב לו הקב"ה: "ראה" הדבר הזה שאתה ערל שפתים, הוא מעלה בשבילך, כי על ידי זה שאתה ערל שפתים כולם ידעו ויכירו שאני "נתתיך אלוקים לפרעה", היינו: אני שמתי אותך רב ואדון על פרעה, שכולם יודו ויאמר: מה שפרעה שמע לדבריך, זה לא מחמת שיש לך צחות לשון, אלא מחמת הפחד שיש לו ממך כמורא האדון על עבדו, ובעל כורחו הוא מקבל את דבריך.

לכן יש על המילה "ראה" טעם של "דרגא תביר", לרמוז לך: ראה – ה"דרגא תביר" שיש אצלך, הינו: דרגת השפתיים שהוא תביר – שבור אצלך, זה נעשה למעלה בשבילך. וכן המילה "שפה" נרמזה במילוי האותיות של המילה "ראה": מילוי האותיות נכתב כך: רי"ש, אל"ף, ה"ה, סופו של המילים המלאות הוא "שפה", לרמוז לך: הדרגא הזו של השפה שהוא שבור אצלך, נעשה למעלה בשבילך, כיון שעל ידי זה כולם ידעו יכירו ויודו שנתתיך אלוקים – אדון לפרעה. (אדרת אליהו.) מכאן אמרו חז"ל: כל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה.


"מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד".  (הפטרת פרשת וארא, יחזקאל- כ"ט.)

במה אתה מתגאה?…

יהודי בא אל הרבי מקוצק, והתאונן לפניו: רבי! אני לקוי במידת הגאווה וברצוני לחזור בתשובה, הורני נא דרך קשה לחזרה בתשובה, וחטאי יכופר. הרבי הורה לו לשבת ולהמתין מעט. חלפו כמה דקות, ואל החדר נכנס יהודי נוסף, שהתחנן לפני הרבי בדמעות שליש: אנא, רבי תעזור לי בהוצאות הרבות לנשואי בבתי. פנה הרבי אל היהודי היושב בחדר – זה שאמר שהוא לקוי במידת הגאווה, וביקש ממנו שייתן לעני הזה מתנה הגונה לצורך נשואי בתו. רבי! הזדעק האיש, והרי אין לי אפילו פרוטה אחת. חלפו עוד כמה דקות, ואל החדר נכנס יהודי נוסף, ובפיו שאלה הלכתית מסובכת. נו! פנה הרבי אל הגאוותן: תענה לו תשובה על שאלתו. ושוב הזדעק האיש: רבי! הן מימי לא למדתי סוגיה זו, וכיצד אשיב לו תשובה?. חלפו עוד כמה דקות, ויהודי שלישי נכנס אל החדר, רבי! אמר האיש: זקוק אני לעצה טובה בענייני מסחר. מיד הפנה אותו הרבי אל הגאוותן שישב בסמוך, כדי שייתן לו עצה. רבי! השיב האיש במבוכה: גם בענייני מסחר אין לי מושג בכלל. כשיצא השואל מהחדר, פנה הרבי אל הגאוותן ואמר לו: אם כן! כסף ~ אין לך! ללמוד ~ אתה לא יודע! ובמסחר אין לך שום חלק ונחלה!
ובכל זאת אתה מתגאה. אז במה יש לך להתגאות??…! (מ.ש.צ.)

 

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים