פורים – הדור קבלוה בימי אחשוורוש

המקובל הרה"ג ניסים פרץ זצוק"ל

הרה"ג ניסים פרץ זצ"ל בשיעור מיוחד על פורים: להלן נושאי השיעור:

  • מה ההסבר למה שאמרו חז"ל שבני ישראל קיבלו את התורה בסיני באונס ואילו בימי אחשוורוש קיבלוה מאהבה.
  • כל יהודי חייב ללמוד לשון הקודש.
  • גילוי האור של פורים חוזר בכל שנה ושנה.
  • מדוע חייבים לשתות בפורים עד דלא ידע.
  • ע"פ החיד"א יום פורים ראוי לגאולה שלא כסדר.
  • החשיבות של התרומה לישיבות.

להורדת השיעור ב-PDF   להורדת השיעור כקובץ אודיו

להלן תמליל השיעור:

פותחים בכבוד אכסניה. אולי אתם לא יודעים את הערך של המקום, אבל אני, שבא מבחוץ, "אורח לרגע, רואה כל פגע" – אדם שהוא אורח לכמה זמן רואה כל דבר רע, אבל רואה גם את הדברים הטובים. יש לכם באמת פה ממש ארץ ישראל. בני ברק. והכל, אני אומר, זה בזכות ההנהגה המיוחדת של הרב שרביט. בחוץ זה פריז, אבל פה – אין גלות. פה זה ארץ ישראל. רואים תורה, יראת שמים, תפילה. באמת, הרב, חנן אותו השם בהכנעה, בענווה. הוא עושה הכל לשם שמים. הוא דואג לציבור בצורה מאד מיוחדת. למשל דוגמה, אני אומר, איזו דאגה גדולה זו להביא רב מארץ ישראל, שבוע שלם פה, לממן אותו, בשביל ללמד גם את הסודות של הש"ס. שלא יהיה רק פשט, דרש, רמז. כמו שאומר החיד"א[1] "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד"[2] – מי שלומד רק פשט, דרש, רמז – זה פר"ד. איפה הסוד? אם אין לו סוד אז אין פרד"ס. הוא דואג שהתורה תהיה מושלמת, הוא מביא לפה תלמיד חכם גדול שילמד, זה דבר גדול מאד.

זה ממש מקצת שבחו. יש פה הרבה דברים שיש בהם חסד, חסד של תורה. אפילו תקחו דוגמה – ארוחת בוקר. פת שחרית לכל דכפין.

אני רוצה לדבר על ענין של פורים. איך אפשר לדעת גדולתו של פורים? הגמרא אומרת במסכת שבת, דף פ"ח ע"א – "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר"[3] אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם (ע"כ). התורה ניתנה בכפיה. כפה עליהם. "ויתייצבו בתחתית ההר" – כפה עליהם הר כגיגית. פשש… הם אומרים "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"[4], וכתוב שכפה עליהם הר כגיגית? דבר לא מובן. אבל כך כתוב בגמרא, שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה, מוטב. אם לא – אין שום דבר, לא אתם, ולא עולם, הכל מתהפך.

אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא[5]. פשש… אתם שומעים? מכאן, מהפסוק הזה, וממה שדרשוה בגמרא שכפה עליהם הר כגיגית – מודעא רבה לאורייתא. מה זה מודעא רבה לאורייתא? רש"י אומר שאם יזמינם הקב"ה לדין למה לא קיימתם את התורה? יגידו לו ריבונו של עולם, קבלנו אותה באונס. אתה כָּפִיתָ אותנו, זה לא היה ברצון.

נניח אחד יעבור ויעשה "מי שברך" בשבת. יתפוס את מישהו, יגיד לו אתה תיתן אלף! הוא מתבייש באותו רגע, הוא עובר לידו, אומר לו – אתה חייב לתת אלף! אח"כ בא, הולך אליו, אומר לו, נו? איפה האלף שנדבת בביהכ"נ? אומר לו, אני נדבתי? אתה אמרת לי אלף. אתה נדבת, לא אני. אני, זה לא היה מהרצון שלי. אותו דבר – כפה עליהם הר כגיגית. אז אומרת הגמרא, מכאן מודעא רבה לאוריתא, שאם יבוא הקב"ה בדין על עם ישראל, יגידו לו רבש"ע אנחנו לא קבלנו באהבה, בשמחה, אתה כפית עלינו! יכולים לפטור את עצמם מן הדין.

אבל זה רק הם, לא אנחנו. למה? אומרת הגמרא פה נמצא העניין של פורים. אומרת הגמרא כל זה עד ימי אחשוורוש. אמר רבא, אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשוורוש שנא' "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים"[6] קיימו מה שקבלו כבר[7]. אז אומר רש"י, הדור קבלוה בימי אחשוורוש – באהבה, לא באונס. מאהבת הנס שנעשה להם. פה אנחנו אומרים הגדרה חדשה, איפה קבלת התורה נמצאת? בהר סיני או בפורים? בפורים! רואים שקבלת התורה בשבילנו, בשמחה, באהבה, נמצאת בפורים. באמת צריך להבין, זה גמרא מפורשת, איך אפשר להבין את הנקודה הזו? מה יש בפורים?

אנשים נתפס להם בראש – פורים זה לשתות יין, לעשות צעצועים, לשים מסכות, לרקוד. כל היום בלי לימוד תורה. לשלוח מנות, מתנות לאביונים, זה, זה, זה – הלך כל הזמן. פה רואים בגמרא שעיקר קבלת התורה באהבה [היה בפורים]. הדור קבלוה – חזרו וקבלו, קיימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר. קבלו עליהם ועל זרעם את מה שקבלו כבר בימי הר סיני. זה הגדרה עצומה ונפלאה.

כדי להיכנס לעניין, נסתכל פה בגמרא. כל אחד מאתנו, האם פעם התבונן על הגמרא הזו, גמרא ידועה, כולם יודעים, כפה עליהם הר כגיגית. אין כמעט ילד שלא יודע את הדבר הזה. דבר שכל הזמן אומרים אותו, כפה עליהם הר כגיגית. הקב"ה באמת כפה? אם לא הפסוק הזה – לא היה אפשר לדרוש את זה. "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" – כפה עליהם הר כגיגית. מי יסביר שזה כפה עליהם הר כגיגית? אנחנו יכולים להסביר דבר כזה? היינו אומרים "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" – באו לקבל את התורה בתחתית ההר. מי שקורא את הפסוקים, את הטקסט של התורה – רואה להיפך. משה בא לבני ישראל ואומר להם הקב"ה רוצה לתת לכם את התורה. אמרו, מה? הקב"ה רוצה לתת את התורה? נעשה, נעשה ונשמע! בשמחה, באהבה. איפה, איפה כפיה? בפסוקים לא כתוב כפיה, שום כפיה. להיפך, רואים שהקב"ה רוצה לתת להם תורה, מודיע להם, והם מקבלים את זה באהבה ובששון ובשמחה. "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל"[8] כאיש אחד בלב אחד[9]. לא היה להם מקום אחד שהם היו כולם מאוחדים מסביב לתורה כאיש אחד [כמו במעמד הר סיני]. מי חיבר אותם? האהבה של התורה, לקבל את התורה. אז איך, איך חז"ל באו ומנתקים את כל המציאות הפשוטה של הפסוקים ובאים ואומרים – כפה עליהם הר כגיגית? בכפיה? עד כדי כך? – מודעה רבה לאורייתא שהכל היה בכפיה?

פעם חשבתם על זה? זה דבר בלתי מובן! איך אפשר להבין כפה? איך כפה? מי כפה? ואנחנו גם חושבים באמת, שהקב"ה כפשוטו ניתק את ההר, שם אותם בתחתית ההר? חס ושלום. יש דברים שהם כפשוטם. אנחנו לא באים לערער את האמונה. אנחנו לא מחפשים הכל להסביר בצורה של משלים, אין המקרא יוצא מדי פשוטו. יש דברים בחז"ל שהם כפשוטם. אבל רוב דברי חכמים זה חידותם "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם"[10] – באים להסביר איזה ענין. אבל כיון שפה הכל גלוי, שהכל היה בשמחה ובאהבה, אז איך יכול להיות שכפה עליהם הר כגיגית?

עכשיו תשמעו טוב, ההסבר פשוט. (כאן אחד השומעים אומר: אולי כדאי לתרגם לצרפתית. הרב עונה:) לא, לא, כולם מבינים פה, כולם תלמידי חכמים. אם נעשה תרגום – עד הלילה נשאר פה. לא, אני אומר ככה, בבית המדרש הזה, אני אומר את זה בכל מקום, יהודי יודע אנגלית, יודע צרפתית, יודע מחשבים, יודע שטויות שלא צריך. ולשון הקודש הוא לא יודע? איך אתה לא יודע? זה השפה שלך! אתה חייב לקחת מורה ולשלם לו משכורת שלמה, תאכל לחם עם מרגרינה, ותשלם משכורת למישהו שילמד אותך לשון הקודש. איך אתה יכול לחיות בלי זה? התפילה – אתה לא מבין. התורה – אתה לא מבין. את דברי התורה – אתה לא מבין. אז בשביל מה באת לעולם? למה? לא! חייבים ללמוד! אני לא יודע. פעם פגשתי יהודי, הוא מדבר בעברית, אמרתי לו אתה היית בישראל? אומר לי, לא, אף פעם. אז איך אתה יודע? אומר, אני מקטנות, במרוקו, למדו אותנו בתלמוד תורה, אז אני יודע לדבר. ככה צריך. חייבים ללמוד לשון הקודש. אני מתפלא פה על כל בתי הספר היהודיים. אי אפשר. חייבים להעמיד [מורה שידבר בלשון הקודש]. מורה, אסור לו לדבר בצרפתית. בבית ספר יהודי למדו רק בלשון הקודש. רק ככה הם ילמדו. אין שפה אחרת, רק בלשון הקודש. צריכים להסביר את הצרפתית בלשון הקודש, ולא את הלשון הקודש בצרפתית.

טוב זה היה משהו במאמר מוסגר. עכשיו אנחנו באים עם ההסבר. אני קשה לי עכשיו, אני לא רוצה להכניס אתכם למה שהרב מלמד פה, דברים עמוקים. אבל משהו קטן, משהו קטן. הגאון מוילנה, שמעתם? הגאון מוילנה אומר, אתם פותחים בסידור, אז יש תיקון חצות, יש תיקון רחל ותיקון לאה. נכון? טוב. לפעמים בן אדם לא צריך לדעת, אפילו לא יודע כלום, ככה כתוב להגיד – אני עושה. תיקון לאה, תיקון רחל. מה זה תיקון לאה? אפילו אתה לא יודע – אתה עושה. לאט לאט תדע. אבל יש כמו לאה ורחל שתי האימהות, כמו אברהם, יצחק, יעקב. יש עולמות רוחניים, יש הנהגות של הקב"ה שהם נקראים ככה. רק שאימותינו היו מרכבה לאותן עולמות, אז קוראים להן על שמם. אומר הגאון מוילנה מה זה לאה, ומה זה רחל, מה ההבדל? הוא מביא שיש הנהגה נסית על טבעית – "עלמא דתכסיא" לשון הזוהר[11]. לאה זה "עלמא דתכסיא". ויש הנהגה טבעית, נראית לעין – הנהגת שכר ועונש. מה שאנו רואים בעולם זה נקרא רחל. "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"[12].

עיקר רצונו של הקב"ה זה הנהגת הטבע. הטבע – גימטריה א‑להים. לפעמים הוא משתמש בהנהגה מעל הטבע להראות שגם הטבע אין בו "טבע ומנהגו של עולם"[13]. הקב"ה הוא שליט. השם, כמו שבמציאות הוא אחד, גם שליטתו אחד לפני שנברא העולם כמו אחרי שנברא העולם, אותו דבר. אז אומר הגאון מוילנה הנהגת "עלמא דתכסיא" זה לאה, "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת"[14]. צריך להבין לעומק את העניין של "עלמא דתכסיא".

כשיצאו ממצרים מה היה? איזו הנהגה יצאה איתם? הנהגה טבעית או ניסית? מה אתה אומרים? הנהגה ניסית, נכון. למה? היה להם רק נס, לא היה להם טבע בכלל[15]. מכות שהיו במצרים, קריעת ים סוף. מה היו אוכלים? מן. היו מברכים "המוציא לחם מן השמים"[16], לא מן הארץ. בארה של מרים, ענני הכבוד. האר"י נתן כוס אחת של מים מבארה של מרים למהרח"ו, מכיון שהיה מלמד אותו והיה שוכח. אתם יודעים מי זה היה המהרח"ו? לפני שהוא למד אצל האר"י, הוא היה גאון הגאונים, חיבר חיבורים. היה מהמוסמכים[17]. אבל כשלמד אצל האר"י, דברי האר"י היו רוחניים והיו בורחים, לא היו נתפסים לו בראש. נתן לו כוס אחד מבארה של מרים ואז זכר את הכול. איך הוא זוכר? – "אלו הן הדברים ששמעתי ממורי", "כאשר שמעתי מפי מורי", "אשר קבלתי ממורי"[18]. כל כתבי האר"י – זה המהרח"ו כתב. אומרים כתבי האר"י, איך כתבי האר"י? בגלל שמהרח"ו היה נאמן, הביא את דברי האר"י מילה במילה. ממה ששמע, בלשון ששמע, היה כותב. מהכוס מים של בארה של מרים. עכשיו תארו לכם דור המדבר – לא כוס אחד שתו לא שתיים. כל היום שתו מבארה של מרים. איזה לבבות היה להם! איזה שכל היה להם! – זה הנהגה ניסית. נס! והיה גם נס העננים. העננים היו מנקים אותם, עושים אותם כמו מלאכים. לא רק "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה"[19], הם היו כאילו הם בשמים במקום בארץ. הם היו בתוך השמים. ענני כבוד זה לא היה דבר פשוט. זה מה שאני אומר בקצרה.

אז היתה הנהגה ניסית. כל ההנהגה, כל הדברים האלה הם גדולים מאד מאד. אבל מעל הכל, היה להם משהו שלא היה בשום דור בעולם – משה רבינו! "אִישׁ הָאֱלֹקִים"[20] – מחציו ומטה איש, מחציו ומעלה האלוקים[21]. הוא היה איש של אלקות. הוא לא היה בן אדם רגיל – לא אכל, לא שתה, לא ישן. שכינה מדברת מתוך גרונו[22]. היו תופסים את האלוקות בידיים. כשמשה רבינו היה מדבר איתם תורה זה כאילו הקב"ה מדבר איתם תורה. הם מרגישים את מציאות השם מהמציאות של משה רבינו. פשש… אז דבר כזה – זה נקרא כפה עליהם הר כגיגית! להוציא אותם ממצרים באותות ובמופתים, לקרוע להם את הים, לתת להם בארה של מרים, לתת להם מן, לתת להם זה, לתת להם זה, ומשה רבינו מוליך ומביא אותם. מי לא יקבל את התורה ב"נעשה ונשמע"? הכול שמחים.

רק מה? מתי הבעיה מתחילה? כשבאים לארץ. נכנסים לארץ ישראל – אין ענני כבוד, אין בארה של מרים, אין מן, אין משה רבינו! פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה[23]. זה הנהגה אחרת לגמרי. וגם אין נס. אין לאה. בארץ ישראל ההנהגה היא טבע. צריך לחרוש, צריך לזרוע, צריך לקצור, צריך פרנסה. עם ישראל הרגישו כמו כפיה. קבלנו תורה במעמד אחר, ואנחנו צריכים לקיים אותה במעמד אחר. אז איך אפשר?! שמה במדבר זה היה קל, אבל בארץ ישראל לקיים תורה?

למה הדבר דומה? נחזור למשל שהבאנו בהתחלה. בא איזה רב, ככה עם איזה לשון, עם איזה סיפורים. מלהיב את הציבור. כולם התלהבו, לא שמו לב, יש להם, אין להם, עשה להם איזה מגבית כל אחד נתן אלף, אלפיים, חמש מאות, חמשת אלפים, עשרת אלפים. ביום ראשון הוא מסתובב עם הרב לגבות את מה שהתנדבו, וכל אחד אומר, אני אמרתי כזה דבר? אם אני אמכור את כל הבית שלי, אין לי מה שאמרתי. הוא התלהב מהדרשה אז אמר את מה שאמר. אבל אחר כך כשבאים לקחת, כשהוא יורד לקרקע, הוא רואה שהוא לא יכול.

אותו דבר – נתת לנו תורה במדבר. היה שמה התלהבות גדולה מאד. משה רבינו, ענני כבוד, בארה של מרים. קבלנו תורה. אבל עכשיו זה כמו כפיה. איך אפשר לקיים את התורה וגם לחרוש? איך כתוב אצל רבי שמעון בר יוחאי, אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?[24] רחיים בצווארו ויעסוק בתורה?[25] אז אדם מרגיש שזה מאד קשה. זה כפיה. אפילו אם הוא מקיים, הוא מקיים את זה בכפיה. אז אולי זה ההסבר בדברי הגמרא. לפחות אחד מההסברים, בודאי שיש הרבה הסברים.

עכשיו אנחנו נגיע לעניין של פורים. הדור קבלוה בימי אחשורוש. אני לא אאריך להקריא כמה קטעים ממסכת ממגילה, נגיד בעל פה מה שאני זוכר. אסתר מן התורה מנין?[26] שנאמר "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא"[27]. מגילת אסתר, סוף הניסים. זהו. אין ניסים. הכל מוסתר. כלומר, בצאת ישראל ממצרים היתה הנהגה עליונה, ניסית, מעל הטבע. אבל אצל מרדכי מה היה? הוא שמע את בגתן ותרש, הוא ידע את השפה שלהם, הוא היה משבעים ואחד [יושבי לשכת הגזית][28]. הם דברו בפרסית או בצרפתית, לא יודע, אבל הם דברו באיזו לשון, והוא ידע את השפה, והוא הלך ואמר. ואסתר – החליפו מלכה, חיפשו מבין כל הבתולות ומצאו את הכי יפה, שמו אותה. זה נכון, זה היה השגחה פרטית, אבל זה היה הכל בתוך הטבע. זה נס בתוך נס. גלגל קטן מסובב גלגל גדול עד שכל העולם הסתובב מסביב לזה. מי שמתבונן רואה שלא היה פה שום נס מעל הטבע. הכל היה בתוך הטבע.

אז הכוונה של הדברים, הדור קבלוה בימי אחשורוש, כלומר, עם ישראל קבלו את התורה בימי אחשורוש מתוך ידיעה ברורה ש"אין טבע ומנהגו של עולם". כשאדם מקבל תורה מתוך הנהגה ניסית ויורד אל הטבע, הוא חושב – זה כפיה. מרגיש כאילו מה שקבלתי זה משהו אחר, ומה שאני רואה עכשיו זה משהו אחר. בימי אחשורוש, ראו שהטבע נמס, מתמוטט. הוא נשלט ע"י התורה הקדושה, ע"י מרדכי בהנהגה שהנהיג את העם, וכל הטבע התהפך – "וְנַהֲפוֹךְ הוּא"[29]. תחת מה שהיה צריך להיות "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן"[30] התהפך בדיוק על המן ועל זרעו ועל כל ביתו.

ובתוך הנס הגדול הזה, מה היה? למשל ניתן דוגמה קטנה. המדרש אומר, אסתר המלכה היתה בת שמונים שנה[31], לא בת שמונה עשרה, לא עשרים, לא שלושים, בת שמונים. הייתה צריכה להיות מקומטת, אשת איש, אשתו של מרדכי, ירקרוקת הייתה[32]. חוץ מהשמונים שנה, ירקרוקת היתה. יש כאלה שיש להם פנים אדומים, לא, היא היתה ירקרוקת. כלומר, חיוורת קצת. מה ראה בה אחשורוש? היפה מכל הבתולות? היא לא בתולה, היא אשת איש! זקנה! אבל כדי לפעול את הנס, אי אפשר לקחת סתם בן אדם, צריך את אסתר המלכה. כדי לפעול את הנס שבתוך הטבע היה צריך אנשים שאותה פעולה רוחנית שצריכה לפעול, הם יהיו מרכבה לפעולה הזו, הם יהיו ראויים לה. אז מה הבעיה שאחשורוש יחשוב שהיא יפה? מה הבעיה לתקן? נסובב לו את העיניים ויראה אותה הכי יפה מכל הבתולות. זה לא בעיה. השם הפך לו את הכל. הקב"ה שולט בטבע.

וכן על זה הדרך, אם אתה תסתכל על כל נקודה במגילת אסתר, אנחנו רואים איך שהטבע נמס ומתמוסס בפני רצונו של מקום, בפני התורה של מרדכי. מרדכי הצדיק, "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה"[33], מרדכי ראה מה הסיבה של הגזירה "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון"[34] הוא ראה שכל ה"להשמיד להרוג ולאבד", כל הגזרות הקשות האלה באו בגלל שנהנו מסעודת אחשורוש, או השתחוו לפסל בימי נבוכדנצר[35], וראה איך שהחטא הזה גדל וגדל וגדל עד שנהיה פיל גדול, עד שנהיה גזרה קשה מאד. עכשיו איך למוסס את זה?

מרדכי ידע את כל זה. לבש שקים, לקח את תינוקות של בית רבן, הלביש אותם שקים. ישב ועסק איתם בתורה. לקח שקלים, עשה צדקה. כיפר על העם. ואחרי שגמר את הכל הוא רואה יום אחד כשהוא חוזר הביתה, הוא לא רואה את אשתו. מחפש לראות איפה היא. אמרו לו, לקחו את אותה עם כל הבתולות. אשה זקנה, הלכה לקנות במכולת. היא אף פעם היא לא יוצאת, אותו יום היא יצאה – תפסו אותה. אישה צנועה, אף פעם לא יצאה. אבל מרדכי מרוב שהוא שקוע בעניינים הרוחניים שלו, אז שכח להביא לחם. אמרה, אין ברירה, מה אני אפריע לו? אני אצלצל אליו להגיד לו בא תקנה לי לחם? אני אלך בעצמי. היא רק יצאה פעם אחת – לקחו אותה. כלומר, היה פה… הוא הרגיש שיש בזה [השגחה פרטית]. מה להם ולאשתי? לא התנגד. למה? אדם שמאמין שהכל מאת השם, והכל לטובה, [הוא יודע ש]שום דבר לא יכול לזוז ללא רצון השם, שהשם עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"[36]. השם הוא לא מוגבל בכלום. הוא כל יכול, ורק הוא יכול.

היום עושים בחירות בארץ ישראל, אתם יודעים? עושים בחירות. כל מפלגה אומרת, רק אנחנו יכולים, רק אנחנו, אף אחד לא יכול שום דבר. [אבל] הכל בובות. מי שיכול באמת – זה רק הקב"ה. אדם שמבין את האמונה הגדולה, [יודע] במה מדובר. אז מרדכי הצדיק שהיה מן הסנהדרין, מהמאה ועשרים של אנשי כנסת הגדולה, שלא היה כינוס כזה גדול [של חכמים] שתיקנו לנו את כל מה שיש לנו, התפילות, כל התקנות של כל היהדות. מרדכי היה מביניהם, הוא "יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה"[37], ולכן קיבל, והלך לשבת בשער המלך לדעת את שלום אסתר ולהדריך אותה מבחוץ כל מיני הדרכות. הבין שהקב"ה לקח אותה לשם, שעל ידה יהיה הנס.

כשהגיע הזמן, הגיע העת להגיד לה להיכנס – אז הוא ציווה עליה להיכנס למלך. אמרה, לא, זה פיקוח נפש, אם אני נכנסת בלי רשות – על המקום יהרוג אותי, "וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם"[38]. מישהו אחר כבר היה מוצא לו כלה אחרת, נכון? מה הוא צריך אותה? אבל מרדכי לא מוותר לה. הוא אומר לה, תדעי לך, כל מה שאת נכנסת לפה, זה רק בשביל הדבר הזה. מה יש לו לקחת בך? מה את חושבת? למה הגעת אל בית המלך? היא באמת לא חשבה על זה, אבל לא צריך כל כך הרבה מוסר בשביל אישה צדקת. כי היא אמרה מה לעשות? מה, עד פיקוח נפש צריך בשביל דבר כזה? אמר לה, כן, צריך פיקוח נפש, אפילו תמותי על זה, זה חשוב מאד, להציל את כלל ישראל.

אמרה לו, תראה, טוב, אתה יש לך את הדברים שאתה מסתכל עליהם, ואתה אומר מה לעשות. אני מקבלת. אתה גדול הדור. אסתר הייתה שומעת בקול בעלה "כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ"[39], כמו שהייתה אצלו בבית והיא שם שמעה בקולו, גם שנמצאת אצל המלך – כל מה שאומר גדול הדור שומעים! אבל אמרה לו, אני גם כן מבינה משהו. אם אתה רוצה שאני אכנס, אז "צוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם"[40].

אומר רבינו האר"י[41], אם אדם צם יום אחד זה נחשב צום אחד. אם צם יומיים רצוף עם הלילות נחשב לעשרים ושבע תעניות. אם צם שלושה ימים לילה ויום – נחשב ארבעים יום. ארבעים יום של יצירת הוולד. כל דבר, אם אתה רוצה להתפלל בנץ – תפלל ארבעים יום, גמרנו – כל החיים שלך תפלל בנץ. אם אתה רוצה להתפלל בכוונה – תתפוס את עצמך ארבעים יום. אתה רוצה להתמיד לא לדבר, ללמוד שעתיים רצוף מתשע עד אחד עשרה בלי לזוז – ארבעים יום תתפוס את עצמך בלי לדבר וכל הזמן ללמוד. זה יוצר אצל האדם מציאות חדשה. גם לעקור. אם יש לאדם איזו מידה רעה, כעס. אם הוא יעצור את עצמו ארבעים יום לא לכעוס על איזה נקודה. הוא עוקר את הכעס מעצמו. מה אמרה למרדכי? – אתה יודע שהם חטאו, נהנו מסעודת אחשורוש. ההנאה הזו, האוכל הזה שאכלו בסעודה של אותו רשע היא נמצאת אצלם בתוך הגוף. איך אני אכנס לפני המלך? מה אכפת לי מהמלך ה"חש בראשו"[42] הזה? זה שום דבר. אני אכפת ממלך מלכי המלכים. איפה שכתוב "המלך" במגילה – זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא[43]. "בבואה לפני המלך" – התפללה לפני השם. אז היא אומרת לו, איך אני אכנס והקטרוג של העוון עדיין בתוך הגוף שלהם? לכן, תגיד להם לצום עלי "שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" ואז על ידי צום של שלושה ימים, לילה ויום, שזה ארבעים יום – כל האוכל, כל השומנים – הכל נמס. זה מבטל את כל העבירה, עכשיו אני יכולה להיכנס.

"גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן"[44]. שלושה ימים, כמה שעות יש בהם? כ"ד ועוד כ"ד ועוד כ"ד שווה שבעים ושתים שעות. "גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן", כ"ן בגימטריה שבעים. רק שבעים שעות. ולמה שתיים לא? – כדי להספיק לשתות כוס תה לפני שאני הולכת למלך. כבוד. הקב"ה ציווה אותנו לכבד את המלך. רואים את זה אצל משה ואהרון כשציווה אותם אל פרעה. אני צריכה זמן כדי להתרחץ, לשתות איזה כוס תה, אתם תצומו שבעים ושתים שעות, ואני ונערותי – כ"ן, שבעים שעות.

אז רואים פה את ההנהגה העצומה והנפלאה. עכשיו, רציתי להלביש את הדברים בתוך העניין של פורים. הגילוי של פורים זה לא רק מה שהיה אז. זה חוזר כל שנה ושנה. רבינו האר"י אומר, מגילה – לשון גילוי[45]. מה מתגלה במגילה? – מה שמוסתר בתורה. הגמרא אומרת שהמגילה נכתבת כאמיתה של תורה[46]. צריך שירטוט, צריך קלף. כמו תורה. זה ממש כאילו משהו שהיה בתוך התורה והתגלה החוצה, מגילה. למשל, ספר התורה, אנחנו פותחים איפה שקוראים, ועד פה סגור, ופה סגור. מגילה, על פי ההלכה ובפרט על פי הקבלה, צריך לפתוח את כולה בהתחלה ורק אחר כך לקרוא אותה[47]. למה? כי צריך קודם גילוי של כל האור.

גם כתוב עוד הלכה – חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע[48]. חייב האדם להתבשם בפורים – לשתות, ולשתות, ולשתות. כפשוטו. יש כאלה מתנגדים. בהלכה יש בזה שתי דעות. יש שאומרים אפילו אם ישתה יותר מלימודו יצא ידי חובה. כמו דעת הרמב"ם, הולך וישן – יוצא ידי חובה[49]. לפי פשוטם של הדברים, וגם משמע קצת מדברי האר"י, צריך לשתות עד הסוף, ע"פ 'פרי עץ חיים'[50].

למה חייב איניש לביסומי עד דלא ידע? יש דברים שהגוף של האדם לא יכול לתפוס אותם. אין לו כלי לקלוט אותם. כמו למשל, יש בזוהר מושג שנקרא 'רישא דלא אתידע'. כולם קוראים בהושענא רבא 'אדרא זוטא'. אתם מגיעים לאיזה קטעים "רֵישָׁא דְּכָל רֵישָׁא, רֵישָׁא דְּלָאו רֵישָׁא. וְלֹא יָדַע, וְלָא אִתְיְדַע, מַה דַּהֲוֵי בְּרֵישָׁא דָּא"[51]. זה דבר מופשט. אדם יכול להשיג את זה? "הַחֵקֶר אֱ‑לוֹהַּ תִּמְצָא?"[52] אדם לא יכול להשיג את המציאות של הבורא יתברך. ישנם דברים שאדם מגיע, מבין, מבין, ופתאום הוא לא מבין. ובאמת, ברגע שהאדם מגיע לנקודה שהוא לא מבין, אז הוא מתחיל להבין. אומר רבי יהודה הלוי, תכלית הידיעה – שנדע שלא נדע. כל מה שאדם חושב שהוא יודע, אז הוא לא יודע כלום. אבל ברגע שהוא מבין שהוא לא יודע, ולא יכול לדעת, שהוא נמצא בפני מציאות אין סופית, בלתי מוגבלת, מה אתה יכול לדעת? אז הוא מתחיל להבין ולדעת.

אז אומר, חייב איניש לבסומי עד דלא ידע. כלומר, בפורים החיוב הוא לבסם את הגוף כדי לתפוס דברים [שלא ניתן לתפוס אותם כל עוד האדם שבוי בכבלי הגשמיות מכיון] שבפורים יש הארה עצומה. אומר האר"י, שמה שיש בפורים אין בשום חג ובשום רגל ואפילו לא בשבתות[53]. כלומר עוצמה אדירה שמתגלית בדרך נס רוחני, לא נס טבעי, שאין בשום זמן אחר. הגילוי הזה מתגלה במגילה ע"י מתנות לאביונים, וע"י משלוח מנות. ע"י המצוות של היום – אנחנו ממשיכים אותה לכל היום[54]. היא מתגלית זמן קצר, בפרט בגילוי של המגילה, ואנחנו תופסים אותה לכל היום כולו. הגילוי הזה, משל למה הדבר דומה? אומר רבי יעקב 'בעל המשלים'[55], שהיה אדם בעל חוש מוזיקאלי מפותח מאד, אבל מסכן לא היה לו רגליים. עבר תאונת דרכים ולא היה לו רגליים. ולידו היה שכן שהיה בעל גוף גדול. ונולד מבטן ומלידה לא שומע ולא מדבר. והם היו זוג נחמד, שכנים. כשזה רוצה ללכת לבית המדרש, אז הוא אומר, בא, תשים אותי על הכתפים, לוקח אותו לבית המדרש.

הנה יום אחד היתה חופה, והביאו שמה עשרה נגנים, והביאו איזה זמרים מיוחדים. הוא שומע את זה ולא יכול ללכת. נפשו חשקה. הוא רמז לשכן להרכיב אותו. עכשיו ככל שמתקרבים והוא שומע אז הוא מתחיל לרקוד. והאדם הזה לא שומע כלום. מה? הוא רוצה לזרוק אותו! מה אתה רוקד על הגב שלי?! לא מספיק אני מרים אותך? שהגיעו סמוך אמר להם תנו לי בקבוק ויסקי, או יין, או בוכה[56]. הוא התחיל להשקות אותו. השקה אותו את הבקבוק, ומהבקבוק הוא התחיל לרקוד. עכשיו הוא רוקד ושמח על המוזיקה, וזה שמח על הבקבוק שהוא שתה. אותו דבר, אומר רבי יעקב "בעל המשלים", חייב איניש לבסומי – יש לנו גילוי אדיר ועצום לנשמה, וכדי לקלוט את זה, שהגוף לא יפריע לנו, ציוו חכמים לשתות יין. חייב איניש לבסומי עד דלא ידע, כדי לתפוס את ה'רישא דלא אתידע'. שהבחינה של גילוי המגילה היא שלושה הוויות[57]. שלושה הוויות מהמקום הכי גבוה שיש, מאריך אנפין, דברים עצומים מה שיש בקריאת המגילה.

על כל פנים, להוריד את הדברים כפשוטם, יהודי צריך להבין – איפה נמצא הגילוי הגדול בעולם הזה? – בתורה! אדם יודע ומבין שהקב"ה ברא את העולם, ושאחרי שהוא ברא את העולם, נתן את התורה. העולם חיכה ליום השישי, השישי בסיון. אם ישראל מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו העולם חוזר לתוהו ובהו[58]. אומר ה'אור החיים', הקב"ה לקח את העולם ואמר לו, אתה תחת שלטון של התורה ושל חכמי התורה – מה שהם יקבעו זה יהיה בך. כלומר, הדור קבלו בימי אחשורוש, בימי אחשורוש – כיון שהכל היה בתוך הגשמיות, בתוך העולם הזה, בתוך ההנהגה הטבעית, אז אנחנו קבלנו את התורה בצורה אחרת. כלומר, התורה לא עניין רוחני מעל הטבע, ואז הטבע כאילו מתנגד לתורה. האמונה שלנו – שכל מה שיש בעולם זה לצורך התורה, והתורה קובעת את העולם. ואנחנו לפעמים, מרוב טיפשותנו, חושבים אחרת.

לא טוב לפתוח את הרדיו, אבל אדם פותח, במציאות כולם שומעים חדשות. אז מה שומעים בחדשות? ראש הממשלה החליט. נשיא ארצות הברית אמר. ואדם שומע כל מיני דברים וחושב שהעולם מתנהג על פי הדברים האלה. הם אין להם שום שליטה. הם לא קובעים כלום. הם נשלטים. אין להם בחירה אפילו. הקב"ה בוחר בשבילם מה לעשות. והראיה – אתם רואים הרבה אנשים, שכשלא היו בממשלה היה להם דעות אחרות. כשהם נכנסים [למקום בו הם יכולים] לקבוע – [אז] לב מלכים ושרים ביד השם! מי באמת קובע בשביל הקב"ה? – זה שלומד תורה ומתפלל, יהודים, אתם, אנחנו, אלה שבאים להתפלל בבית הכנסת, באים ללמוד תורה. התורה היא משפיעה ומשנה סדרי בראשית.

אני אגיד את זה עכשיו פשט. פשט בלשון קבלה. רבינו האר"י אומר[59], מה הענין שבפורים? – בפורים מתגלים מתוך המלכות שהיא ההנהגה טבעית – מלכות שמים. מתגלה הארה של יסוד דאבא – חכמה, שזה בחינת התורה, שהיא בדרך כלל מכוסה. מתגלה לפעמים, ומיד נסגר. פותחים את ההיכל, פותחים את הספר תורה, קוראים בתורה, גומרים, מחזירים. אבל בפורים מתגלה הארה עצומה מתוך העולם הזה, מתוך המלכות. והגילוי הזה – גילוי גדול ועצום!

יש כוח אדיר בפורים. ובהלכות של פורים, אם אדם מקיים אותם כמו שצריך – יש בכוחם להביא על האדם "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש", קבלת התורה בשמחה, ולימוד התורה בהבנה, בכל חלקיה של התורה.

אני מאחל לכולנו שיהיה לנו בעזרת השם פורים שמח. החיד"א אומר שהיום הכי ראוי לגאולה זה פורים. כך החיד"א אומר. למה? – כתוב שבזכות צדקה יבוא המשיח, נכון? הוא אומר איזה יום נותנים צדקה כמו בפורים? מתנות לאביונים, כל הפושט יד נותנים לו, לילדים, למי שפושט יד, כל הפושט יד נותנים לו. זה יום אדיר בצדקה. כמו כן, יש שנאת חינם שבגללה נחרב בית המקדש. ומה יש ביום הזה? משלוח מנות איש לרעהו. כל אחד שם סלסלה, שם שוקולד, אחד שם עוף, יין. שולח לחבר פשש… אין שנאת חינם. כולם אחד אוהב את השני. מה תגיד? בזכות התורה תבוא הגאולה? אוהו, אנחנו קוראים את המגילה, חוזרים וקוראים אותה בבית [לנשים], קוראים למחרת, כל הזמן קוראים את המגילה. כל הזמן של הפורים זה ענין של הדור קיבלו בימי אחשוורוש, קבלת התורה בשמחה. לכן הוא אומר שזה היום הכי ראוי לגאולה שלא כסדר. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל – זה לפי סדר. אבל שלא כסדר – זה פורים. יום של פורים ראוי לגאולה. יהי רצון שנזכה בעזרת השם לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

אני מבקש ממי שיכול, מי שעוד לא תרם בשביל הישיבה – שיתרום. תבוא עליכם ברכה. זה חשוב מאד. לפעמים יש לאדם הזדמנות וההזדמנות בורחת לו. אף על פי שברוך השם לא חסר פה תורה, וצריך לתמוך בתורה של פה, של עניי עירך. אדם צריך לתת את עיקר הכסף שלו במקום שהוא לומד, כדי שתרבה התורה במקום. אבל, איך אומרים, מעשר לפה. אבל אדם צריך לתת חומש. את המעשר השני יחלק גם כן לאחרים, בפרט שאין תורה כתורת ארץ ישראל[60], עניי ארץ ישראל.

אחד אמר לי פה, לא הרב, ישיבות – לא, אני נותן לעניים, יש לנו פה ארגוני חסד שנותנים לעניים. אמרתי לו חס ושלום, אתה רוצה לסגור את כל הישיבות? בארגוני החסד, עד שמקבלים מישהו שיתנו לו קצת כסף, עד שמאשרים למישהו לתת לו איזה תמיכה, לוקח זמן. בודקים ובודקים. ופה חמישים אברכים. לדוגמה חמישים אברכים – כל ראש חודש אני צריך לדאוג לכל אחד, והם לא עניים? הם עניים שבעניים! מה הם מקבלים? הם גם עניים שגם שלא יכולים ללכת, שמתביישים ללכת לבקש מארגוני חסד. הם אנשים צנועים, הם מסתפקים באלפיים שקל שהם מקבלים לחודש. זה לא עניים? וכל חודש חמישים אברכים כפול אלפיים, אתה צריך כל חודש לדאוג להם, לא קופת חסד זו ולא קופת חסד אחרת. זה לא עניים?

או הילדים בישיבה קטנה. אחינו האשכנזים בישיבה קטנה, כל אחד שמכניס את הבן, הראש ישיבה אומר לו, אדוני אתה רוצה שהבן שלך ילמד פה? – תשלם. אם לא – יש לי רשימה של מי שמחכה בתור, אתה צריך לשלם כך וכך. תשלם לפחות כמה שעולה לי, תשלם בשביל האוכל לפחות.

אני פעם הזמנתי אבא של אחד שרשם את הבן שלו לישיבה. אמרתי לו אדוני, אני לא מבקש שתשלם לי בשביל הלימודים שלו, אבל בבית אתה נותן לו ביצה? אתה נותן לו חתיכת לחם? חתיכת עוף? גבינה? בא נעשה חשבון כמה זה עולה לך בבית ותשלם לי. אני נותן לו שלוש ארוחות ביום. הוא אומר לי, כבוד הרב אל תגיד לי חשבונות כאלה, אם אתה לא רוצה – אני לוקח אותו, אם אתה רוצה אותו בישיבה – אין כסף.

אתם מבינים? אז זה לא עניים? אתה צריך לתת להם שלוש ארוחות מזינות, טובות. לתת להם פנימייה. זה העניים. מבני העניים תצא תורה[61]. זה גם עניים ויש בזה גם עניין של תמיכה בתורה. כלומר, כל אחד – בוזו זהב, בוזו כסף, צריך האדם תמיד לנצל הזדמנות. נאמר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"[62], לא "ויתנו". תרומה צריך לתת, למה "וְיִקְחוּ"? אלא "וְיִקְחוּ לִי" לוקחים את הקב"ה. אתה חושב שאתה נותן? אתה מקבל! אתה לוקח יותר ממה שאתה נותן. אתה נותן משהו גשמי ואתה לוקח מצווה, משהו רוחני. שלימות. אתה משלים את עצמך עם הקב"ה, מתקרב לבורא יתברך.

ויהי רצון שמי שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה יחד עם כל בית ישראל ונזכה בגאולה שלמה. משיח בן יוסף, משיח בן דוד, בנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן! (כולם שרים:) שתבוא הגאולה, שתבוא הגאולה, שתבוא הגאולה, משיח שיבוא.


[1] יוסף תהלות

[2] תהילים ל"ב ט'

[3] שמות י"ט י"ז

[4] שמות כ"ד ז'

[5] שבת שם

[6] אסתר ט' כ"ז

[7] שבת שם

[8] שמות י"ט ב'

[9] רש"י שם

[10] משלי א' ו'

[11] זוהר בראשית קנ"ח ע"ב

[12] בראשית כ"ט י"ז

[13] רמב"ן שמות י"ג ט"ז

[14] בראשית כ"ט י"ז

[15] עץ חיים שער ל"ב פרק א': והוא כי דור המדבר הזה נקרא לאה אשת יעקב

[16] שו"ת תורה לשמה ס"ג משם הרמ"ע מפאנו

[17] הוסמך ע"י רבי משה אלשיך שהוסמך ע"י מרן ה'בית יוסף'

[18] כך כתוב בהרבה מקומות בכתבי האר"י

[19] דברים ח' ד'

[20] דברים ל"ג א'

[21] דברים רבה י"א ד'

[22] ע"פ זוהר פנחס רל"ב ע"א

[23] ב"ב ע"ה ע"א

[24] ברכות ל"ה ע"ב

[25] קידושין כ"ט ע"ב

[26] חולין קל"ט ע"ב

[27] דברים ל"א י"ח

[28] מגילה י"ג ע"ב

[29] אסתר ט' א'

[30] אסתר ג' י"ג

[31] בראשית רבה ל"ט י"ג

[32] מגילה י"ג ע"א

[33] אסתר ד' א'

[34] שבת נ"ה א'

[35] מגילה י"ב ע"א

[36] דברים ד', ל"ה

[37] אסתר ד' א'

[38] אסתר ד' י"א

[39] אסתר ב' כ'

[40] אסתר ד' ט"ז

[41] שער רוח הקודש, כוונת התענית

[42] אסתר י"א א'

[43] אסתר רבה ג' י': כל מקום שנאמר למלך סתם משמש קודש וחול

[44] אסתר שם

[45] שער הכוונות, דרושי חג הפורים דרוש א

[46] מגילה ט"ז ע"ב

[47] שו"ע אור"ח תר"צ י"ז, שער הכוונות שם

[48] שו"ע אור"ח תרצ"ה ב'

[49] הלכות מגילה ב' ט"ו

[50] שער ר"ח חנוכה ופורים, פרק ו

[51] אדרא זוטא רפ"ח ע"ב

[52] איוב י"א ז'

[53] שער הכוונות, שם

[54] שם

[55] המגיד מדובנא

[56] משקה אלכוהולי על בסיס תאנים

[57] שער הכוונות שם: מגלה בלא יוד היא עולה בגי' ע"ח כמנין ג' הויו"ת כ"ו כ"ו כ"ו

[58] שבת, שם

[59] שער הכוונות, שם

[60] בראשית רבה ט"ז ד'

[61] נדרים פ"א ע"א

[62] שמות כ"ה ב'


מקור השיעור ולשיעורים נוספים: פרדס ניסים

 

 

 

 

 

שתפו ברשת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים