ברית קודש – החזן רפאל אבוהב


הצלצול הצורמני שנשמע ממכשיר הטלפון בביתו של החזן והמוהל הדגול רבי רפאל אבוהב זצ"ל~ לא יכל להעיד על הדרמה שתתחולל בעקבות השיחה הזו. מהאפרכסת בקע קול אדיש ששאל: האם אתה הוא החזן אבוהב? כן! השיב רבי רפאל בקולו הצלול והמאיר פניו של אדם. האיש המשיך בדבריו: רציתי שתבוא לעשות ברית לבן שלי. בשמחה, השיב הרב. לאחר שסיכמו על המקום והשעה, הניח הרב את השפופרת במקומה, וחשב בלבו- עוד ברית קודש, עוד מצווה, ודאי הוא יהודי ירא שמים שעושה את הברית בשעה שבע וחצי בבוקר, לאחר תפילה בנץ.

ביום האמור נסע רבי רפאל לחולון לכתובת שנמסר לו. הבית נראה בנין מגורים רגיל, לאחר שמצא את הדירה לפי שם המשפחה שהיה בידו, נקש על הדלת, וכשזו נפתחה יצא לעומתו אדם מגודל, רחב, ורעמת שער מתלתלת מאחורי ראשו, לרגע חשב הרב שטעה בכתובת ונסוג לאחור, רגע האם אתה הוא המוהל? שאל האיש. כן, ענה הרב. טוב, אמר האיש, תיכנס ותעשה את הברית מהר, כי אני עוד צריך להגיע לעבודה. רגע אחד- אמר הרב – צריך מנין, איפה המנין? שום מנין, אמר האיש, תעשה את זה חפיף ונסגור ענין- אני נורא ממהר.

הרב היה המום, אך לא התייאש, הוא ירד לרחוב לנסות לחפש מנין לברית המוזרה, לצערו הרב הוא לא מצא מנין בשעה כה מוקדמת בבוקר, וחזר לביתו של הילד. האבא כבר לא היה בבית- הוא יצא לעבודה, רק האימא הייתה עדין בבית וגם היא התכוננה לצאת לקנות בחנות הסמוכה, ובתוך כך היגיע העוזרת. תכנס ותעשה את הברית, ועד שאני אחזור אני מקוה שכבר תהיה אחרי הברית, אמרה האישה- תוך כדי שהיא מצביעה לעבר החדר שבו נם לו התינוק, ויצאה מהבית.

החזן רפאל אבוהב בשיעור תורה

הרב אבוהב ראה שאין לו ברירה, לקח את הילד והושיבו על ברכיו והחל לבכות בכי קורע לב, וכך אמר את הברכות בכוונה עצומה, ומל את התינוק- בברית קודש. כך ללא מנין, כשהסנדק משמש גם כמוהל. לאחר הברית הילד החל לבכות, והרב שנשאר לבדו בבית, לא ידע מה לעשות, וכשרחמים גדולים על הילד התחילו להציף אותו, החל רבי רפאל לבכות על מר גורלו של הילד, שנעשה לו ברית בצורה כזאת, והתפלל שהילד יגדל ויפרח לתפארת העם היהודי. הרב חזר לביתו וסיפר על הברית המוזרה שהייתה לו באותו יום לבני משפחתו, והדבר עורר התפעלות עצומה והתרגשות רבה, אולם הדבר נשכח והיה כלא היה.

שתים עשרה וחצי שנה חלפו מאז הסיפור עם הברית המוזרה, ועל דלת משרדו של הרב אבוהב בלשכת הרבנות בתל אביב, נשמעה נקישה, בפתח עמדה אישה עם בנה, ששאלה האם אתה הוא החזן והמוהל הרב אבוהב ? {ר' רפאל אבוהב ע"ה היה החזן הראשי של הרבנות בתל אביב.} כשנענתה בחיוב. הציגה את עצמה ואת בנה בפניו, ילד יפה תואר כבן שתים עשרה וחצי, והזכירה לו את הברית שערך לפני כשתים עשרה שנה, ואמרה: תוך כדי בכי; הוא רוצה להכיר אותך. כששוחח עם האם ועם בנה, סיפרה האם: שכבר שנה שלמה הילד לא לומד בכלל, ולא מפסיק לבקש להכיר את המוהל שמל אותו. ההורים לא מצאו שום הסבר לרצונו של בנם, אבל לא היתה להם ברירה, אלא למלאות את רצונו של הילד כדי שיבוא על סיפוקו. ולאחר שעשינו בדיקה מאומצת ויסודית התברר לנו שאתה משמש כחזן ראשי ברבנות, ולכן באנו לכאן. ואז האמא אמרה לבנה: נו ראית – זה המוהל שלך – נרגעת כבר, עכשיו לא נעכב אותו ובא נלך.

הילד פרץ בבכי ואמר שהוא רוצה לדבר עם הרב לבד. האמא שלא נותר לה ברירה יצאה והשאירה את השנים לבד. והילד תוך כדי בכי בקש, ודרש – בתוקף מרבי רפאל, שרצונו הגדול ביותר הוא – שיהיה לו תפילין וטלית לקראת הבר מצוה, וללמוד בישיבה, וכל שאיפתו היא- לשמור על מצוות התורה ולקיים את רצונו של הקב"ה.

כמובן שרבי רפאל אבוהב ע"ה שהיה המום ונרגש עד עמקי נשמתו, במהירות התעשת כדרכו, ובחכמתו הרבה, נענה לבקשתו, ושיכנע את אמו וטרח ויגע עד שהכניסו לישיבה, ודאג לו לתפילין, ולכל שאר צרכיו הדרושים לו, בכדי שיוכל לנהל חיים יהודיים אמיתיים. התפילות שיצאו מכל הלב, והבכי המר, ודאגתו הגדולה על גורלו של הילד, פעלו את פעולתם כראוי, הילד שבכה עם הרב בעת הברית, חזר בתשובה שלמה, ונהיה יהודי עובד השם אמיתי.

כיום מפאר ה"ילד" את כותל המזרח, באחד הכוללים המפוארים בארץ, והינו אחד התלמידים החשובים והמתמידים ביותר בכולל.

סיפור זה הוא אחד מני רבים שארעו לרבי רפאל אבוהב ע"ה במשך שנות חייו בהם שימש כחזן מוהל ושוחט. (לאחר פטירתו התגלו בין כל מסמכיו- מעטפה שאף פעם לא פתח וגילה לבני משפחתו, ובה תעודת הסמכה לרבנות, של יורה יורה בחתימת יד קודשם של גדולי יהדות טורקיה.)

את הסיפור הזה, סיפר הרה"ג הרב בניהו שמואלי שלט"א בהילולא המסורתית לכבוד הרב מרדכי שרעבי זיע"א.

לצפיה לחץ כאן

בתמונה: רבי רפאל אבוהב בברית (אין קשר בין המצולם לבין מושא הסיפור)

שתפו ברשת:

5 thoughts on “ברית קודש – החזן רפאל אבוהב

  1. ום אחד צלצל הטלפון בביתו של המוהל אבוהב מתל-אביב. על הקו היתה אשה שהזדהתה כתושבת צפון תל-אביב ואמרה: "ילדתי לפני שבוע ומחר היום השמיני. רציתי לבקש ממך שתבוא למול את התינוק בביתנו".
    "אין שום בעיה", אמר המוהל המנוסה, "מתי להגיע אליכם בשלוש או בארבע אחרי הצהריים?"

    "לא", ענתה האם, "תבוא בשעה שבע וחצי בבוקר".

    המוהל הופתע לשמע השעה המוקדמת ושמח בלבו כי יש גם ברמת-אביב כאלה המקדימין למצוות. האשה הסבירה זאת אחרת במקצת: "בעלי מתחיל לעבוד בשעה שש בבוקר ואני הולכת לעבודה בשבע וחצי. אין לנו זמן".

    "בסדר", אמר המוהל וקיבל ממנה את הכתובת המדויקת.

    למחרת השכים המוהל לקום והתפלל שחרית. הוא נטל את תיק המוהלים ולאחר חיפוש קצר הגיע לבניין המיועד. הוא התפלא לראות שאין שום תכונה מיוחדת במגרש החניה שתעיד על האירוע החגיגי. הוא הגיע לבית המשפחה, צלצל בפעמון, והופתע לראות אשה עם חלוק בית שמקדמת את פניו.

    "סליחה", אמר המוהל במבוכה, "אתמול התקשרה אלי אשה אחת והזמינה אותי למול את בנה. לפי הכתובת והשם זה אתם, אבל כמובן שטעיתי…"

    "אין שום טעות", אמרה האשה, "אני אמו של התינוק. הוא נמצא בעריסה בחדר ילדים. כעת אני ממהרת לעבודה. בעלי יצא מהבית לפני יותר משעה…"

    האשה הבחינה בתדהמתו של המוהל והחלה להסביר: "אומר לך את האמת. אנחנו חילונים שמאלנים ואין לנו שום קשר לתורה. בתחילה חשבנו שלא למול את התינוק, אבל בעלי אמר שלא כדאי שהילד יהיה יוצא דופן, לכן החלטנו למול אותו. חיפשנו מוהל ב'דפי זהב' ואתה היית הראשון… כמה עולה השירות?"

    "ששים שקל", ענה המוהל.

    "אשאיר לך צ'ק במטבח על הסכום. עוד שעה וחצי העוזרת תחליף אותך. זהו. אני חייבת לרוץ לעבודה. מחכים לי למטה…"

    לפני שהספיק המוהל להתאושש יצאה האם לעבודתה והשאירה אותו לבד עם התינוק.

    בקושי רב הצליח לעכל את המצב. הוא נכנס לחדר ילדים וראה תינוק שוכב בשקט בעריסה ומביט בו. המוהל הבין שאין לו ברירה והוא צריך לבצע הכל בכוחות עצמו בלי אף אחד ממש חוץ מאליהו הנביא. עליו להיות גם המוהל, גם הסנדק וגם האב… הוא הוציא את כלי המילה וסידר אותם על השידה. לאחר מכן השכיב את התינוק על ברכיו ומל אותו.

    לאחר הברית התינוק החל לצרוח והמוהל לא ידע מה לעשות. לא היה לו אפילו בקבוק עם אוכל לתינוק. הוא טפטף לתוך פיו כמה טיפות יין, אבל התינוק המשיך ליילל. צער עצום מלא את לבו של המוהל לנוכח המצב: האב והאם לא מצאו לנכון להשתתף בברית של תינוקם והלכו לעבודה, שלא לדבר על כך שלא הזמינו אף אחד לחגוג את האירוע. לאיזה שפל מדרגה הגיעו!

    הוא אחז בתינוק והחל לבכות יחד עמו. התינוק צרח מכאב הברית ואילו המוהל בכה על המצב שבו יהודים בארץ ישראל כל כך מזלזלים בברית מילה.

    בשעה תשע הגיעה עוזרת הבית ושאלה: "אתה המוהל אבוהב?"

    "כן".

    "הצ'ק עבורך מונח על השולחן במטבח. התינוק בסדר?"

    "כן", ענה המוהל.

    "אתה משוחרר", אמרה העוזרת.

    המוהל לקח את כספו ואת תיקו ויצא כשהוא מזועזע ממה שעבר זה עתה.

    לאחר שלוש-עשרה שנה צלצל הטלפון בביתו של המוהל.

    "שלום, זה המוהל אבוהב?", נשמע קול נשי.

    "כן, במה אוכל לעזור?"

    האשה הזדהתה כאם מרמת-אביב שהזמינה אותו לפני שלוש-עשרה שנה.

    "האם אתם זקוקים לעוד ברית?", שאל.

    "לא. יש לנו בעיה ואנחנו רוצים להתייעץ איתך".

    המוהל תמה בלבו והזמין אותם לביתו למחרת בבוקר.

    למחרת הגיעו האב והאם כשהם מודאגים מאוד.

    "אתה זוכר אותנו?"

    "בטח", אמר, "הנה הצ'ק שלכם. במקום לפרוע אותו שמתי אותו במסגרת. לעולם לא אשכח את הברית הזאת…"

    "יש לנו בעיה גדולה", סיפר האב, "התינוק שמלת לומד היום בכיתה ח'. לפני כמה חודשים הוא השתגע לגמרי והחליט שהוא רוצה ללכת לישיבה. דיברנו איתו הרבה, המורה דיבר איתו, קראנו לפסיכולוג, אבל כלום לא עזר. הילד עקשן כמו פרד…"

    האם הוסיפה כי הנער צם וממש עושה שביתה.

    "אין לנו ברירה", אמרה בדמעות, "אתה הדתי היחידי שאנחנו מכירים. תדאג לו לישיבה".

    המוהל לא היה מסוגל לאצור את דמעתו. הוא נזכר בבכי המשותף שלו ושל התינוק לפני שלוש-עשרה שנה וחש שבזכות זה נפלו לנער הרהורי תשובה המנוגדים לכל אורחות חייו. הוא הכניס את הנער לישיבה ודאג לקדמו, וברבות הימים הוא התעלה בתורה והפך לתלמיד חכם.

  2. ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, חיכינו ציפינו, והנה זה בא
    פשוט מדהים,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים